יש בפסיקת הוצאות כדי להרתיע את המבקש ויתר הציבור מפני שימוש בלתי זהיר בבינה מלאכותית (החלטה, שלום קריית-גת, השופטת דגנית משעלי ביטון, 23.4.2026):

העובדות: בקשת המבקש להורות על מחיקת התיק הפלילי שנפתח נגדו (שנסגר לאחר שהמאשימה הודיעה על חזרה מאישום), ממאגר "נט המשפט". המבקש טען כי עצם קיומו של התיק ב"נט המשפט" עשוי לפגוע בשמו הטוב, בהיותו נעדר עבר פלילי. המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי על אף שהחליטה לחזור בה מהאישום, אין הדבר הופך את עצם קיומו של ההליך לחסוי, ואין בכך כדי להצדיק את הסרת פרטי ההליך מהמאגרים. 

נפסק: אין הוראת חוק ספציפית המאפשרת מחיקת הליכים משפטיים ממאגרים משפטיים כגון "נט המשפט". מנגד, לביהמ"ש סמכות להורות על איסור פרסום או להגביל את זכות העיון בתיק לציבור הרחב. נקודת המוצא בדין היא שדיון משפטי יתנהל בפומביות ובשקיפות כלפי כולי עלמא. על המבקש לאסור פרסום שמו להוכיח פגיעה חמורה בפרטיותו או כי איסור הפרסום נועד להגן על בטחונו. המבקש לא הצביע על קיומו של נזק חמור, מלבד טענה כללית לפיה בעת חיפוש ברשת יופיע שמו יחד עם התיק הפלילי. העלאת טענה לפגיעה בשם הטוב כשלעצמה איננה מספיקה בכדי להורות על איסור פרסום. אכן אנו חיים בעידן בו זמינות המידע והיכולת להפצתו קיימת בקלות רבה, אך נגישות המידע והחשש מפני פרסום באינטרנט כשלעצמם, אינם מהווים הצדקה מספקת לאיסור פרסום. "הזכות להישכח" נדונה בהתייחס למחיקת רישום פלילי מהמרשם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. מטרתה לאפשר לנאשמים לפתוח דף חדש ולעודד שיקום. גם במקרים בהם דן בית המשפט העליון בבקשה להימנע מפרסום שמו של בעל דין בגין הרשעות שהתיישנו, הוא קבע כי יש להעניק את הבכורה לעיקרון פומביות הדיון.

המבקש הפנה את ביהמ"ש לשני הליכים, כאשר עיון בהם מעלה כי הפנה לציטוטים שאינם קיימים. ביהמ"ש העליון התייחס זה מכבר להגשת בקשות והפנייה לציטוטים שאינם נכונים, בין היתר בשל השימוש הגובר כיום בבינה מלאכותית. המבקש לא נתן הסבר מניח את הדעת באשר לציטוטים המטעים בתגובתו. יש מקום להשית הוצאות וזאת בכדי להטמיע את החובה של בעלי הדין לבדוק טיעוניהם בטרם אלה יוגשו ולהדגיש את חובת הזהירות הנדרשת מבעלי הדין. יש בהוצאות כדי להרתיע את המבקש ואת יתר הציבור מפני שימוש בלתי מושכל ובלתי זהיר בבינה המלאכותית. המבקש יישא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח.