ת"ק 63177-03-16 שיש נ' אמטרה מדיקל בע"מ ואח'

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, השופטת מרב בן-ארי):

העובדות: תביעה כספית בגין משלוח הודעות פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הנתבעת 1 שיגרה לו הודעות פרסומת ללא הסכמתו. הנתבעת 2 היא מי שביצעה את הדיוור. הנתבעת 1 לא הצליחה להראות את הסכמת התובע למשלוח הפרסומים ואילו הנתבעת 2 טענה כי היא משמשת כפלטפורמה בלבד למשלוח הפרסומים.

נפסק: דין התביעה נגד הנתבעת 1 להתקבל. הנתבעת היא "מפרסם" לפי סעיף 30א לחוק. הפרסומים מתייחסים לעסקיה של הנתבעת 1 והיא לא חלקה על כך. הנתבעת 1 לא הציגה את הסכמת התובע למשלוח ההודעות. לפי הדין, אין בקיומו של לחצן הסרה בכדי לגרוע מעצם האחריות, אך הדבר יכול לשמש כשיקול בבחינת שיעור הפיצוי. בשים לב לכך שאין ראיה כי התובע פנה בבקשה להסרה לאחר קבלת ההודעות, ומנגד נוכח עדותו בדבר עוגמת הנפש שנגרמה לו כאדם דתי (נוכח התמונות בפרסומת), הנתבעת 1 תפצה את התובע ב-12,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.

דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות. מהראיות עולה כי הנתבעת 2 היא פלטפורמה בלבד, וככזו אינה עונה להגדרת "מפרסם" לפי החוק. לנתבעת זו לא היתה שליטה על תוכן ההודעות או על זהות הנמענים. היא לא שיגרה את ההודעות ולא עסקה באיסוף מאגרי מידע. העובדה שהנתבעת 2 אפשרה בעצמה שירות של הסרה אינה יוצרת חבות יש מאין. למעשה, בכך הנתבעת נוקטת אמצעים סבירים כדי למנוע הפרה של החוק [עניין ריכטמן - ת"ק 2621-04-14]. התובע יישא בהוצאות הנתבעת 2 בסך 1,000 ש"ח.