(פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, הרשמת ענת דבי): התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו 7 הודעות דוא"ל פרסומיות ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי לא התקשר מעולם עם הנתבעת וחרף ניסיונותיו לסרב לקבלת הודעות נוספות, לא חדלה הנתבעת ממשלוח דברי פרסומת. הנתבעת טענה כי התובע מסר את כתובת הדוא"ל שברשותו עת נרשם לשירות שלה וכן כי חברה חיצונית מטפלת בפונקציה של הסרה אוטומטית. נפסק – דין התביעה להתקבל. הנתבעת הודתה כי שלחה דברי פרסומת לתובע, אך לשיטתה הוא נרשם לשירותיה ובכך נתן את הסכמתו. נטל ההוכחה רובץ על הנתבעת להוכיח כי התובע נתן את הסכמתו והיא לא עמדה בנטל זה כשלא הציגה עדות לכך שהתובע נתן את הסכמתו מראש ובכתב לקבלת הודעות הפרסומת. התובע לא פירט בכתב התביעה את 7 ההודעות שהציג לבית המשפט, אלא רק 3 הודעות מתוכן. לאור כך כי התובע עשה מאמץ רב להפסקת משלוח ההודעות הפרסומיות, הן כאשר לחץ מספר פעמים על כפתור ההסרה והן כאשר יצר קשר טלפוני עם נציגת הנתבעת, נפסק הפיצוי המרבי על סך 1,000 ₪ בגין כל הודעה. הנתבעת תשלם לתובע 3,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪.