(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה ינון): תביעת לשון הרע. התובע והנתבע הינם בעלי מניות ודירקטורים בחברה. בין הצדדים נשלחו מספר תכתובות בדואר-אלקטרוני בנושא ניהול החברה. התובע טען כי באחת מתכתובות הדוא"ל הועלו דברי לשון הרע נגדו. הנתבע טען כי תוכן התכתובת אמת. התכתובת מוענה לתובע ולתשעה נמענים נוספים, שהם בעלי מניות בחברה כיום ובעבר. נפסק - הצדדים הינם יריבים ותיקים בניהול החברה מזה שנים רבות, דבר המתבטא בעמדותיהם החולקות כמעט בכל נושא ניהולי. התכתובת נשוא התביעה היא חלק מהחלפת האשמות הדדיות בין השותפים מזה שנים רבות במכתבים אלקטרוניים. אשר לפרסום נשוא התביעה, כל נוסחו בוטה ומעליב, אולם הביטוי המייחס לתובע זיוף מסמכים הקשורים לניהול החברה וכן ייחוס מעשי תרמית והונאה, מן התחום הפלילי, הוא המהווה לשון הרע המשפילה ומבזה את התובע. הנתבע לא שם גבולות לריב ולמדון בהם שרויים הצדדים ועל אף שלל ביטויי כעס ושטנה, הוסיף ביטוי שהוא עליית מדרגה, משפיל ומבייש, המצביע על התובע, ביחד עם ב"כ החברה, כזייפן מסמכי חברות כביכול. קביעה כזו לא נעשתה על-ידי גורם משטרתי או שיפוטי בעת משלוח ההודעה המהווה את הפרסום שבבסיס התביעה. יש לקבל את התביעה שכן הפרסום מכיל דברי לשון הרע. מאחר שלא נמצאו הפסדים בעין שנגרמו לתובע, ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של עד 50,000 ש"ח. יש להתחשב בביטוי החמור והמשפיל שנאמר בפרסום מחד גיסא, ובכך שתפוצת ההודעה היתה ל-9 ממנהלי החברה, להם ידוע מזה שנים רבות ומכלי ראשון אודות מאבקי התובע והנתבע, מאידך גיסא. הנתבע יפצה את התובע ב-30,000 ש"ח וכן ישא בהוצאות בסך 12,500 ש"ח.