(פסק-דין, שלום חיפה, השופט יחיאל ליפשיץ): נגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של חדירה לחומר מחשב שלא כדין. במסגרת הסדר טיעון, קבע ביהמ"ש כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. הנאשם שימש כעובד כללי וקצין רכב בחברה ובמסגרת תפקידו הייתה לו גישה לכלל מחשבי החברה. הנאשם חדר לשתי תיבות דוא"ל של עובדי החברה ושמר במחשבו האישי קובץ מתיבת הדוא"ל של מנהלת החשבונות בחברה (טבלת השכר של כלל עובדי החברה). מאוחר יותר, שלח קובץ זה, מתוך תיבת הדוא"ל של העובדת, לכלל עובדי החברה. נפסק - השאלה העומדת לדיון היא שאלת הרשעתו של הנאשם. אי הרשעה הינה החריג לכלל. המגמה בפסיקה הינה הרשעה והחמרה בעבירות של חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות. יחד עם זאת, הענישה היא אינדיווידואלית ותלויה בנסיבות המעשה והעושה. במקרה דנן, מתקיימים התנאים לאי הרשעה. אין הדברים באים להמעיט מחומרת המעשה ו/או מחשיבות העמדתם לדין של מבצעי עבירות מחשב. עם זאת, בספקטרום המעשים הפליליים בתחום זה, מעשיו של הנאשם מצויים ברף התחתון. הנאשם לא יורשע. הנאשם יבצע עבודות לתועלת הציבור, בהיקף של 100 שעות. בנוסף, חויב הנאשם לשלם פיצויים בסך 2,000 ש"ח למנהלת החשבונות שלתיבת הדוא"ל שלה חדר.