האתר "שומרים" מדווח כי משטרת ישראל מפעילה מערכת המאפשרת גישה בזמן אמת ללמעלה מ-6,600 מצלמות אבטחה ומעקב ברחבי הארץ, וכי היא מתכננת להוסיף למערך הזה כ-5,000 מצלמות נוספות. לפי הדיווח, המצלמות כוללות יכולת זיהוי אוטומטי של כלי רכב (מצלמות LPR המשמשות לזיהוי אוטומטי של לוחיות רישוי של כלי רכב), וכי המשטרה מתכננת לרכוש מצלמות המאפשרות גם זיהוי פנים, למרות שהנושא אינו מוסדר בחקיקה.
עד היום משטרת ישראל סירבה לחשוף את מספר המצלמות שהיא בעלת גישה אליהן, בטענה כי חשיפת המידע עלולה לפגוע בהרתעה, והמידע התברר כתוצאה ממכרז שפרסמה המשטרה בנושא, ועתירות שהוגשו נגדו לבתי המשפט. במסגרת זו חשפה המשטרה כי בסוף שנת 2024 היו מחוברות למערכות המשטרה 6,641 מצלמות.
רב-פקד שי אוחנה, המשמש כראש חוליית "עין הנץ" ומצלמות במרחב הציבורי, מסר באחד הדיונים בעתירות כי המשטרה חיברה 26 רשתות של מצלמות מקומיות למערכת מרכזית אחת. במסמך נוסף נחשף כי המערכת מאפשרת לרכז את תוצרי המצלמות למערכת צפייה אחת (מהן כ-2,500 מוצבות בירושלים, 500 מצלמות ארציות, והיתר שייכות ככל הנראה לרשויות מוניציפאליות שונות). משטרת ישראל מסרה ל"שומרים" בתגובה כי היא איננה מתייחסת לשיטות ואמצעים. מקור: שומרים (מאת אורי בלאו ודניאל דולב).
law.co.il מזכיר כי לפני כשנתיים (ינואר 2024) נכנס לתוקף החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 40), התשפ"ד-2024, שזכה לכינוי "חוק המעקבים", כיוון שהוא נועד להסדיר את השימוש במערכת "עין הנץ" - המשמשת את משטרת ישראל לקריאת לוחיות זיהוי של רכבים ומאפשרת לה לעקוב אחר תנועת אזרחים בכבישים. הצבת והפעלת המצלמות נועדה לפי החוק לצורך המטרות הבאות בלבד - 1. מניעה, סיכול או גילוי של עבירות פשע או של עבירות שעלולות לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם, את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, וגילוי מעורבים בתכנון או בביצוע עבירות כאמור; 2. מניעת פגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש, בעת קיום חשש ממשי לפגיעה כאמור; 3. איתור נעדר או אדם שיש חשש לשלומו; 4. אכיפת איסורי כניסה למקומות ציבוריים, שניתנו על פי דין, או אכיפת צווי הרחקה ממקומות ציבוריים; ועוד. לאחרונה ביקשה הממשלה להרחיב את תכולת ההסדר ולהוסיף גם את אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, ואת אגף המכס ומס ערך מוסף ברשות המסים - כגופים הרשאים לקבל מידע מהמצלמות.
בנוסף, בבג"ץ עדיין מתבררת עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בחודש מרץ 2025, בה טענה כי התיקון לפקודת המשטרה בנושא אינו חוקתי ודינו להתבטל, שכן הוא מתיר למשטרה לאגור כמויות עתק של מידע רגיש לצורך הפקת מודיעין בדיעבד. האגודה טענה כי שימוש זה מהווה "מעקב גורף אחרי תנועות אזרחים תמימים ופוגע באופן לא מידתי בזכויות חוקתיות, הרבה מעבר לנדרש לצרכי המשטרה". לפי העתירה, התיקון לחוק מעניק למשטרה סמכויות מעקב הדומות לאלו שהיו עד כה רק בידי השב"כ למטרות שמירה על ביטחון המדינה; מאפשר למשטרה לאגור כמויות עצומות של מידע רגיש על אזרחים למשך תקופה של עד שנתיים, ולממשו בקלות לצורך הפקת מודיעין נרחב על חייהם. בנוסף, העתירה טוענת כי החיפוש במאגר המידע לא כפוף להגבלות ממשיות: המשטרה רשאית לבצע חיפושים ללא צו שיפוטי, ללא פיקוח חיצוני ולמטרות רחבות במיוחד.