המדינה לבג"צ: הזכות לחיים גוברת על פגיעה אפשרית בחופש העיתונות

בהודעה מעדכנת שהגישה המדינה במסגרת העתירות שהגישו עו"ד שחר בן מאירהאגודה לזכויות האזרח בישראל וארגון עדאלה לבג"צ, הציגה המדינה את עמדתה ביחס למתווה שהציע בג"צ בעניין איתור המגעים של עיתונאים, ככל שאלו יאובחנו כחולים במחלת הקורונה, מחשש לפגיעה בחופש העיתונות במקרה של פגישת העיתונאי עם מקורות. המדינה שללה את המתווה שהציעו שופטי בג"צ והודיעה כי היא סבורה כי באיזון בין זכותם של המגעים לחיים לבין הפגיעה בחופש העיתונות, גוברת הזכות לחיים.

המדינה הסכימה למתווה לפיו עיתונאי שאובחן כחולה בקורונה יוכל לפנות למשרד הבריאות ולבקש כי תיערך לו חקירה אפידמיולוגית אנושית בנוסף לבדיקתו במנגנון השב"כ, וכי אף אדם לא ייחשף לתוצאות בדיקת מנגנון השב"כ לכל צורך שהוא. כתוצאה מכך בדיקת ההשגות, ככל שיתקבלו כאלו, ממי שהיו במגע עם העיתונאי וקיבלו מסרון, תיערך אך ורק מול תוצאות החקירה האפידמיולוגית האנושית.

לפי ההודעה, במהלך הדיון ביום 16.4 העלו שופטי בג"צ את האפשרות לפיה עיתונאי שאובחן כחולה בקורונה, שיבקש להימנע מהעברת פרטיו לבדיקת השב"כ בהתאם למנגנון שבמוקד העתירה, יוכל לפנות לבית משפט השלום או מחוזי בבקשה לצו מניעה, וככל שלא יקבל בתוך 24 שעות צו מניעה כאמור - תיערך הבדיקה. 

המדינה השיבה לבג"צ כי עמדתה היא כי אין מקום לאמץ את המתווה שהוצע, מהטעם שהאיזון הנדרש בין חופש העיתונות וההגנה על המקורות (מקום שהיו פגישות פיזיות עמם) לבין הזכות לחיים ולבריאות הוא איזון מושגי-עקרוני, ולא איזון קונקרטי פרטני, כל מקרה לפי נסיבותיו. לפיכך, ציינה המדינה בהודעתה כי היא סבורה כי מקומו של האיזון להיקבע בהסדר הכולל ולא בהליך בחינה קונקרטי שנעשה בכל מקרה ומקרה עם נסיבות משתנות והכרעות משתנות.

המדינה הוסיפה כי חלופה כזו תחייב הסמכת ערכאה שיפוטית לדון בהליך, דבר המחייב חקיקה ראשית. עוד ציינה המדינה כי בהעדר הסדר דומה בחקיקה, משהדין בנושא החיסיון העיתונאי וחופש העיתונות מוסדר בפסיקה, הליך החקיקה יצריך זמן. בנוסף, ההליך המשפטי הקונקרטי שייערך בכל מקרה ומקרה עלול לגרום עיכוב בביצוע החקירה האפידמיולוגית, נוכח הזמן הכרוך בהגשת בקשה לצו מניעה, הגשת תגובה, קיום דיון בביהמ"ש והכרעה בהליך. עיכוב זה לפי המדינה משמעו שלילת זכותם של מי שנחשפו לעיתונאי החולה לקבל הודעה בהקדם האפשרי על כך שהם מצויים בסיכון, ופגיעה בזכות לבריאות שלהם ושל קרוביהם.

המדינה ציינה עוד כי נבחן מתווה נוסף, ולפיו ככל שעיתונאי אובחן כחולה בקורונה, יהיה באפשרותו לפנות למשרד הבריאות, לבקש שלא להעביר את פרטיו לבדיקת השב"כ, ואז תיערך לו רק חקירה אפידמיולוגית אנושית. לפי המדינה, על-אף שחלופה זו מקנה הגנה מירבית לחופש העיתונות, אף היא בלתי מתאימה וזאת נוכח החשש שחקירה אפידמיולוגית אנושית (ללא הפעלת מנגנון השב"כ שבמוקד העתירה), תביא להשמטת חלק ממגעיו של העיתונאי החולה, אשר באו עמו במגע במהלך 14 הימים שקדמו למועד אבחונו, ובכך תעמיד אותם ואת סביבתם בסכנת הדבקה בנגיף, מבלי שיידעו כי נחשפו לחולה, וכן תעכב באופן בלתי סביר את ההודעה למגעים שכן יאותרו בשיטה זו, בהיותה איטית יותר.