חוק זכויות יוצרים מ- 2007 קבע שתקופת ההגנה על תקליט היא 50 שנה ממועד יצירתו. לא עוד. בספר החוקים מ-28.3.2017 (ס"ח 2615) פורסם תיקון לחוק ולפיו תקופת ההגנה על תקליט היא כעת 70 שנה, בתנאי שהתקליט פורסם תוך שנתיים מרגע שנוצר. באירופה היתה התרגשות גדולה כשזכויות היוצרים בתקליטי אדית פיאף והביטלס עמדו לפקוע ולכן האריכו שם את תקופת ההגנה על תקליטים; בישראל זה עבר בשקט (למרות שאוטוטו הרפרטואר הגדול של שלהי שנות ה-60 ותחילת שנות ה- 70 עמד להשתחרר מההגנה).
על-פי התיקון לחוק, אם מפיק התקליט לא הוציא לאור כמות מספקת של עותקים מהתקליט או לא העמיד אותו לרשות הציבור, תפקע בכל זאת זכות היוצרים בתקליט בתום חמישים שנים ממועד יצירתו, ואם הוא פורסם בתוך שנתיים מרגע שנוצר - תפקע ההגנה בתום 50 שנה מהפירסום.
20 השנים הנוספות שהצטרפו להגנת התקליטים, באות עם תנאי: אם לאחר 50 השנים הראשונות המפיק לא הוציא במשך שנה כמות מספקת של עותקים או העמיד אותו לרשות הציבור, תפקע זכות היוצרים בסופה של אותה שנה.
מהי "כמות מספקת" של עותקים? התיקון לחוק מסביר: "כמות שיש בה כדי לספק באופן סביר את דרישת הציבור לעותקים של תקליט". law.co.il לא מתרגש. בעולם של שירותים כמו אפל מיוזיק ובנדקמפ, אין שום בעיה למפיק להעלות תקליט לשירות ובכך לזכות להגנה הממושכת של 70 שנה.