(פסק-דין, תביעות קטנות ב"ש, השופטת רחלי טיקטין עדולם): תביעה לפיצוי בגין משלוח מיילים פרסומיים, מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. נפסק - בדיון הודתה נציגת הנתבעת שהנתבעת שלחה את המיילים לתובע. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע נרשם אצלה לקבלת דברי דואר. התובע הציג מסמך לפיו כתובת ה-IP שציינה הנתבעת בטיעוניה היא כתובתה של חברה פרטית והצהיר כי אין לו קשר אליה. הנתבעת לא הצליחה לסתור טענה זו. הצדדים מסכימים כי מדובר בכתובת של בזק בינלאומי וכי ככל שהתובע שהה בזמן שליחת המייל במקום בו היה אינטרנט אלחוטי של חברה זו, אזי יכול היה לשלוח משם את המייל. אולם, התובע הציג מסמך ממנו עולה כי כתובת ה-IP שברישומי הנתבעת היא כתובת של חברה פרטית, והצהיר שאין לו כל קשר עמה. התובע גם הצהיר כי הוא מנוי לחברה אחרת ולא לבזק בינלאומי. האישורים שצירפה הנתבעת, המוכיחים לטענתה את רישום התובע אליה, אינם אישורים שניתן לסמוך עליהם. אין לקבל את טענות המרמה שייחסה הנתבעת לתובע. בכתב התביעה צוינו 25 מיילים. הנתבעת תפצה את התובע ב-20,000 ש"ח, 800 ש"ח על כל פרסום. לא נפסק הסכום המקסימלי שכן הסכום שנפסק הוא סכום נכבד שיש בו כדי להשיג את ההרתעה בגינה חוקק החוק. יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 2, כיוון שלא הוכחה עילה להרמת מסך בין הנתבע 2 לבין הנתבעת 1.