אין בקיומה של התקשרות קודמת להקנות לנתבעת היתר בלתי מוגבל להמשיך ולפנות לתובע (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשמת רעות זיו, 13.10.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת ביצעה אליו שיחות טלפון שיווקיות חוזרות, בניגוד לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, לאחר שהיה לקוח של הנתבעת בעבר והתנתק משירותיה.  

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. התובע הרים את הנטל והוכיח כי שיחות הטלפון השיווקיות בוצעו על ידי נציגי הנתבעת. הנתבעת לא הסבירה באופן מספק כיצד בוצעו שיחות שיווקיות למספר שלטענת הנתבעת סומן כחסום. חשוב להבחין בין סימון במערכת לבין הוכחה שהחסימה יושמה בפועל. לתובע נגרמה עוגמת נפש בשל השיחות החוזרות שקיבל מנציגי הנתבעת. הכללת שיחות הטלפון בפרשנות המונח "הודעת מסר קצר" היא מרחיקת לכת ולא עולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו. בפסיקה נקבע כי פניות טלפונית באמצעות נציג שירות אנושי אינן מצויות בגדר סעיף 30א לחוק התקשורת, ולא ניתן לדרוש פיצוי סטטוטורי מכוח סעיף זה. נוצרו לתובע אי נוחות, דאגה, בלבול והתעסקות במושא ההטרדה. אין משמעות הדבר כי כל פנייה טלפונית בלתי רצויה עולה כדי פגיעה בפרטיות. יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה, תדירות הפניות, אופיין, משכן והתנהלות הגורם הפונה לאחר שהובהר לו כי הנמען אינו מעוניין בהמשך ההתקשרות עמו. במקרה זה אין מדובר בפנייה שיווקית בודדת או באי נוחות רגעית, אלא בפניות חוזרות ונשנות, שנמשכו אף לאחר שהתובע הביע באופן מפורש את התנגדותו להן. התנהלות זו חורגת מגדר אי הנוחות הכרוכה בפנייה שיווקית רגילה ועולה כדי פגיעה בשלוות חייו ובמרחב הפרטי של התובע, באופן המקיים את יסודות ההטרדה לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.

הנתבעת טענה להגנה מכוח סעיף 18(2)(ד) לחוק, מתוקף היותו של התובע לקוח עבר, לטענתה נשמרה לה הזכות להתקשר ולהציע לו את שירותיה. אין בעצם קיומה של התקשרות קודמת כדי להקנות לנתבעת היתר בלתי מוגבל להמשיך ולפנות אל התובע, לאחר שהאחרון חזר וביקש שוב ושוב מנציגיה של הנתבעת להפסיק את השיחות ולהסירו מן המאגר. הפיצוי נקבע באופן כולל, בהתחשב בעוצמת הפגיעה ובמכלול נסיבותיה, ולא כמכפלה של מספר השיחות בסכום פיצוי קבוע. הנתבעת תפצה את התובע ב-6,000 ש"ח ובהוצאות בסך 700 ש"ח.