חוק הספאם אינו מחייב את הנמען למסור הודעת סירוב נפרדת לכל מערכת שהמפרסם בחר להפעיל (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשם בנימין בן סימון, 17.8.2026):
העובדות: תביעה לפיצוי בשל משלוח דברי פרסומת בדוא"ל ובמסרונים, ללא הסכמת התובעת ואף לאחר שדרשה מן הנתבעת, פעם אחר פעם, להסירה מרשימות התפוצה. הנתבעת מספקת לתובעת שירותי אינטרנט.
נפסק: סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, קובע מודל של הסכמה מראש (Opt In) ולפיו אין מפרסם רשאי לשגר דבר פרסומת בהודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען בכתב. העובדה שהנמען הוא לקוח של המפרסם אינה מהווה, כשלעצמה, הסכמה למשלוח דברי פרסומת. הנתבעת לא הציגה הסכמה מפורשת כלשהי של התובעת לקבלת דברי פרסומת ולא הוכיחה את התקיימות תנאי סעיף 30א(ג) לחוק. אין לקבל את טענת הנתבעת כי בקשת ההסרה שנשלחה בדוא"ל חלה רק על אותו ערוץ. התובעת לא הסתפקה בבקשת הסרה כללית, אלא ציינה במפורש כי היא מבקשת להסירה גם מן הנייד ואף מסרה את מספרו. הנתבעת קיבלה הודעת סירוב כתובה, ברורה ומזוהה, החלה במפורש על שני אמצעי הקשר.
הטענה כי הודעה זו חסמה מבחינה טכנית רק את הדואר האלקטרוני אינה גורעת מתוקפה המשפטי. החוק אינו מטיל על הנמען חובה למסור הודעת סירוב נפרדת בכל מערכת פנימית שהמפרסם בחר להפעיל. חלוקת מערכות הדיוור של הנתבעת למערכת דוא"ל ולמערכת מסרונים היא עניין ארגוני פנימי שלה. אין בה כדי לצמצם את תוקף הודעת הסירוב או להעביר לתובעת את האחריות להתאים את בקשתה למבנה הטכני של מערכות הנתבעת. לא מדובר בתקלה נקודתית או בעיכוב טכני קצר. לאחר הודעת הסירוב הראשונה נשלחו לתובעת 12 דברי פרסומת במשך למעלה משנה. אין יסוד לטענת הנתבעת כי התובעת פעלה בחוסר תום לב או ביקשה לצבור הודעות לצורך תביעה. התובעת פנתה שוב ושוב לנתבעת בניסיון להביא להפסקת המשלוח. הנתבעת תפצה את התובעת ב-12,000 ש"ח עבור 12 דברי פרסומת וכן תישא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח.
