חברות תיווך נדל"ן ומנהלן ישלמו פיצוי של 2.5 מיליון ש"ח בייצוגית ספאם (פסק-דין, שלום ת"א, השופט עדי הדר, 3.5.2026):

העובדות: ביהמ"ש אישר לתובעים, בהחלטה קודמת (9.11.2023), לנהל תובענה ייצוגית נגד הנתבעים בשל משלוח דברי פרסומת בניגוד לדין. בבקשת האישור טענו התובעים כי הנתבעים, חברות העוסקות בתיווך מקרקעין ובעליהן, שיגרו דברי פרסומת לנמענים רבים, ללא הסכמה או אפשרות הסרה, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קבע כי לתובעים עילת תביעה לכאורה, כשמדובר בתובעים שונים שקיבלו לפחות מסרון מהנתבעים, כשלא הוצגה ראיה כי נרשמו או הסכימו לקבל דיוור מלכתחילה. ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים על קבלת בקשת האישור [רע"א 29905-01-24].

נפסק: הנתבעים שלחו אל התובעים הוד עות מבלי לקבל את הסכמתם. הטענה בדבר יישור קו של הנתבעים, לאחר סילוק בקשת האישור בהליך ייצוגי קודם, אינה מסייעת להם, שכן הסתלקות, להבדיל מדחייה או הסדר פשרה, אינה יוצרת מעשה בי דין. כל התובעים הציגו דברי דואר שקיבלו ללא הסכמתם לאחר הגשת בקשת האישור בהליך הייצוגי הקודם, ואף לאחר מתן פס"ד באותו הליך. ההודעות שנשלחו הן דברי פרסומת. נדחתה הטענה שההודעות שנשלחו הן כביכול טיפול בפנייה קודמת. הנתבעים לא הציגו את אותה תכתובת קודמת כביכול בה ביקש מי מהתובעים להיעזר כביכול בשירותיהם. ההודעות ששלחו הנתבעים לא עמדו בתנאים הצורניים הנדרשים. במרבית התקופה הנתבעים לא פעלו בהתאם לנדרש לעניין נוסח ההודעות, לפחות לגבי חלק לא מבוטל מהן, שממילא נשלחו ללא הסכמת הנמענים. יש לדחות את הטענה לתקלה נקודתית. הנתבע הוא זה שגרם לכך שהנתבעות הינן שור מועד בעניין שליחת פרסומים שלא כדין, על אף מספר הליכים בעניינן וכי הנתבע אחראי אישית לשליחת ההודעות שלא כדין בכמות עצומה ועל פני זמן רב. אין לראות בהערות לגבי התנהלותו של התובע 1 בהליכים אחרים, כדי לשלול ממנו באופן גורף להיות תובע ייצוגי. 

לנוכח ריבוי ההפרות, שלא פסקו גם לאחר יישור הקו הנטען, ההליך אמור להשיג באופן יעיל והוגן ההרתעה שלא הושגה בהליך הייצוגי הקודם, שהסתיים בהסתלקות וללא פסיקת פיצוי נאות לנמענים שקיבלו הודעות מפרות כמדיניות, תוך שהנתבעים משיגים יתרון לא הוגן, ביחס למתווכים אחרים במקרקעין, שלא שלחו הודעות מפרות כדי לקדם השיווק של שירותיהם. שליחת ההודעות שלא כדין גרמה נזק לא ממוני. די בכך שהנמען יקבל פרסומת שלא הסכים לקבלה כדי לחלל פרטיותו ולגרום לו עוגמת נפש עקב הטרדתו. ביהמ"ש מוצא לאמוד את הנזק על הרף התחתון, על סך של חמישה ₪ בלבד להודעה, בין אם מסרון ובין אם הודעת דואר מקוון, בשים לב שממילא סכום הפיצוי ביחס להודעות הרבות שנשלחו חורג מסמכותו העניינית של בית המשפט. התובעים טענו שהנתבעים אחראים למשלוח 1.5 מיליון הודעות דואר מקוון ו-3.7 מיליון מסרונים. גם אם מספר חברי הקבוצה אינו חורג ממאה אלף נמענים, חלקם קיבל מספר רב של הודעות, עד כדי עשרות הודעות. כך או כך, גם אם ביהמ"ש יביא בחשבון סכום פיצוי גבוה מחמישה ₪ להודעה, סכום הפיצוי יחרוג מהרף העליון בסך של 2.5 מיליון ₪. הנתבעים ישלמו 2.5 מיליון ₪. בשים לב לקושי לאתר את הנמענים הרבים וסכום הפיצוי הנמוך לכל נמען, הפיצוי ישולם לקרן לתובענות ייצוגיות. הנתבעים ישלמו לתובעים המייצגים גמול בסך 50,000 ₪ ושכר טרחה לב"כ המייצגים בסך 200,000 ₪.