דחיית בקשת נתבע להעיד בהיוועדות חזותית מגרמניה (החלטה, שלום בת-ים, השופטת מיטל בן בסט, 16.9.2026):

העובדות: בקשת הנתבע להתיר לו למסור את עדותו בדרך של היוועדות חזותית ממקום מושבו בגרמניה, לפי תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המשיבים טענו כי הנתבע הוא בעל דין שהגיש תצהיר מפורט, שמחייב חקירה נגדית פרונטלית ומקיפה, עימות עם מסמכים רבים בזמן אמת, והתרשמות בלתי אמצעית של ביהמ"ש מהעד באולם. 

נפסק: הבקשה נדחתה. להוכחת התנאי הראשון בתקנה 72(א)(1), שעניינו קושי ממשי בהגעת העד לביהמ"ש, בחר הנתבע להגיש מעטפה סגורה ובה התיעוד הרפואי המבסס, לשיטתו, את מניעתו הרפואית מלטוס. ברם, עיון בתוכן המעטפה מגלה כי מצוי בה מסמך רפואי קצר ביותר, בן שורות בודדות בלבד, הכתוב כולו בשפה הגרמנית, ללא כל תרגום לעברית וללא כל אישור קונסולרי או דיפלומטי כנדרש. הגשת מסמך בשפה זרה ללא תרגום כדין מונעת מביהמ"ש כל אפשרות להבין את תוכנו וללמוד ממנו על אודות מצבו הרפואי של הנתבע או על קיומו של איסור טיסה מוחלט. המבקש כשל גם בהוכחת התנאי השלישי, לפיו: "אין מניעה מבחינת מדינת החוץ לשמיעת עדות בדרך זו בתחומה". המבקש הסתפק בטענה סתמית בבקשתו. נטל ההוכחה להתקיימות תנאי התקנה מוטל על המבקש. אין די בהעלאת טענה כללית, השערה, או הצהרה סתמית של בא כוחו לפיה אינו מכיר מניעה כזו בדין הזר. ככל שהעדות חיונית יותר ונוגעת לגרסה עובדתית השנויה במחלוקת מהותית, כך גובר משקלה של "דרך המלך" הפרונטלית באולם ביהמ"ש. המבקש הוא הנתבע היחיד ובעל הדין המרכזי, שמסר גרסה עובדתית מפורטת בתצהירו. החלטה המתירה שמיעת עדותו בהיוועדות חזותית עלולה לפגוע באופן ממשי באפקטיביות החקירה הנגדית.