בקשת הסרה שנשלחה במסרון אינה חלה בהכרח על רשימת התפוצה בדוא"ל (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשם בנימין בן סימון, 27.7.2026):
העובדות: התובעת טענה כי במשך כ-4.5 שנים שלחה אליה הנתבעת 248 דברי פרסומת, מהם 222 הודעות דוא"ל ו-26 מסרונים, ללא הסכמתה המפורשת ומבלי שכיבדה בקשות הסרה חוזרות ששלחה, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי מסרה את פרטיה לצורך ביצוע הזמנות וקבלת שירות בלבד. הנתבעת טענה כי התובעת נרשמה באתר והסכימה לקבל דיוור. היא הודתה כי התובעת ביקשה להסירה מרשימת המסרונים וכי המספר הוסר, אך טענה כי התובעת שבה והסכימה לקבל דיוור, בעת הצטרפותה לתוכנית שיווקית וביצוע הזמנה מקוונת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת מערבבת בין הסרה מרשימת המסרונים לבין הסרה מרשימת הדוא"ל, וכי כל ערוץ דיוור עומד בפני עצמו.
נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת לא הוכיחה כי ניתנה לה מלכתחילה הסכמה מפורשת של התובעת לקבל דברי פרסומת. הנתבעת לא הציגה טופס שעליו חתמה התובעת, צילום של מסך ההרשמה שהוצג לה, תיבת סימון שסימנה, נוסח הסכמה לקבלת פרסומות, או תיעוד דיגיטלי המלמד איזו פעולה ביצעה התובעת לצורך מתן הסכמתה. במקום זאת הוצגו תדפיסים פנימיים שבהם נרשמו שינויים בסטטוס הדיוור. רישומים אלה מוכיחים, לכל היותר, כיצד סווג החשבון במערכות הנתבעת. הם אינם מוכיחים מה הוצג לתובעת, אם הוסבר לה שפרטיה ישמשו למשלוח דברי פרסומת ואם ביצעה פעולה מודעת ומפורשת של הסכמה. עצם ביצוע הזמנה מקוונת, מסירת מספר טלפון, הצטרפות למועדון לקוחות, או קבלת חשבונית, אינם שקולים להסכמה נפרדת לקבלת דברי פרסומת. גם הוראות התקנון הכלליות אינן משלימות את החסר. לא הוכח שזה היה נוסח התקנון שהיה בתוקף במועד הצטרפות התובעת, שהוא הוצג בפניה או שהיא נתנה מכוחו הסכמה נפרדת לקבל פרסומות. התקנון עצמו מתייחס למשלוח דיוור "בהתאם להסכמת המשתמש כדין"; הוא מניח את קיומה של הסכמה כדין ואינו יוצר אותה.
התובעת שלחה הודעות סירוב והסרה מפורשות, שחלקן אינן שנויות במחלוקת, ולמרות זאת חודש משלוח הפרסומות מבלי שהנתבעת הוכיחה כי התובעת חזרה בה מסירובה ונתנה הסכמה חדשה ומפורשת. לאחר שנמען כבר הודיע שאינו מעוניין לקבל פרסומות, מוטל על המפרסם נטל מוגבר להראות כי הנמען חזר בו מהסירוב והסכים מחדש לקבלתן. רישום חד־צדדי במערכת המפרסם אינו ממלא אחר נטל זה. החוק אינו קובע הפרדה אוטומטית בין ערוצי הדיוור, ולכן היקף הודעת הסירוב נקבע לפי לשונה ונסיבות מסירתה. העובדה שהודעות ה"הסר" נשלחו למספר הטלפון שצוין במסרונים עשויה ללמד כי הן כוונו בראש ובראשונה להפסקת המסרונים. לפיכך, אין לקבוע שכל הודעת דוא"ל שנשלחה לאחריהן היא בהכרח הפרה של אותן הודעות סירוב. עם זאת, אין בכך כדי להכשיר את משלוח דברי הפרסומת בדוא"ל. גם אם הודעות הסירוב במסרון הוגבלו לערוץ המסרונים, היה על הנתבעת להוכיח מקור חוקי עצמאי למשלוח הפרסומות בדוא"ל. אין לקבל את הטענה כי התובעת נמנעה מפעולת הסרה פשוטה כדי לאגור הודעות. התובעת שלחה הודעות "בטל" ו"הסר" במספר מועדים, לחצה על קישורי הסרה, שלחה הודעות דוא"ל, פנתה לשירות הלקוחות ושלחה מכתבי התראה בטרם הגשת התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 10,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.