בעת שדרוג, הטמעת תנאי כללי המאשר דיוור שיווקי אינה גוברת על הודעות הסרה ששלח הלקוח בעבר (פסק-דין, תביעות קטנות טבריה, הרשמת רולא חמאתי, 26.7.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו מסרונים פרסומיים בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, חרף העובדה כי שלח לה מספר בקשות הסרה לאורך השנים. הנתבעת טענה כי התובע אישר קבלת הודעות שיווקיות בהסכם אליו הצטרף, לפי סעיף 30א(ג) לחוק, וכי אין הוא יכול לטעון בדיעבד כי לא הסכים לכך. הנתבעת טענה עוד כי הסירה את התובע לפי בקשותיו, אך כי התובע נתן את הסכמתו המחודשת בעת הצטרפות למסלולים חדשים.

נפסק: התביעה התקבלה חלקית. הנתבעת טענה כי חל החריג בסעיף 30א(ג) לחוק, הכולל 4 תנאים מצטברים: הלקוח מסר את פרטיו למפרסם במהלך ההתקשרות או המו"מ להתקשרות; כי הודע ללקוח שהפרטים שמסר ישמשו לשיגור דבר פרסומת; ללקוח ניתנה הזדמנות, שלא נוצלה, להודיע על סירוב; ודבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה לזה שלגביו נמסרו פרטיו של הלקוח במהלך ההתקשרות. הנתבעת לא הוכיחה את תנאי החריג. נוסח תנאי ההתקשרות אינם נותנים ללקוח ההזדמנות להודיע על סירוב לקבל דברי פרסומת. התובע שלח הודעת הסר בעבר והביע סירוב באופן אקטיבי. ספק אם שדרוג השירות והחתמה על תנאים כלליים יכולים לאפס את הודעת הסירוב שניתנה פעם קודמת, בהיעדר הסכמה פוזיטיבית ברורה. לפי ההסכמה הנטענת ניתן לשלוח פרסומת שלא קשורה לשירות הניתן, בניגוד לסעיף 30א(ג)(3). במקרה של שדרוג, הטמעת תנאי כללי המאשר משלוח הודעות פרסומת אינה גוברת על הודעות הסרה שנשלחו על ידי הלקוח בעבר, ואינה חוסה תחת החריג של סעיף 30א(ג) לחוק, מאחר והלקוח כבר מימש את זכות הסירוב שלו. הנתבעת לא הבהירה כיצד תנאי ההתקשרות הועברו ללקוח, האם בקישור, או כמסמך מצורף למייל עם הבהרה כי הקובץ כולל הסכמה למשלוח מידע פרסומי. דרך מסירת ההודעה לצרכן חייבת להיות הולמת ולהגשים את "תכלית היידוע", להבטיח כי הלקוח אכן נחשף למידע באופן ממשי. לא ברור מדוע התובע לא שלח הודעת הסר מיד עם קבלת הודעת הפרסומת הראשונה לאחר כל חידוש. נפסק פיצוי של 100 ש"ח עבור כל אחד מ-32 המסרונים נשוא התביעה, סה"כ 3,200 ש"ח.