שום מערכת יחסים חברית או סביבת עבודה משותפת אינה מקנה זכות לחדור למרחב הווירטואלי הפרטי של חבר לעבודה (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אבי כהן, 19.8.2026):

העובדות: תביעה כספית לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. התובעת טענה כי הנתבע, בזמן שעבדו באותו מקום עבודה (בתפקידים שונים), נכנס, ללא ידיעה, רשות או הסכמה של התובעת, למחשב בו השתמשה (מחשב משרדי ייעודי עם שם משתמש וסיסמה אישיים), וצפה באופן ממושך בחומרים אישיים שלה, לרבות בחשבון הווטסאפ שלה. הנתבע הכחיש כל אחריות וחבות והכחיש כי חדר לפרטיות התובעת. לטענתו לא היה לו צורך בכך, מאחר שהתובעת, ביוזמתה, שיתפה אותו באופן נרחב באורחות חייה. הנתבע טען כי הפעולות שביצע במחשב העבודה היו בענייני עבודה בלבד. התובעת התלוננה במשטרה כלפי הנתבע. בין המדינה, לבין הנתבע כחשוד, נחתם "הסדר מותנה", בו הודה הנתבע בעובדות שצוינו בטיוטת כתב אישום. הנתבע קיים את כל תנאיי ההסדר, בדבר תשלום 1,000 ₪ לאוצר המדינה ו-10,000 ₪ לתובעת, וכן כתיבת מכתב התנצלות לתובעת.

נפסק: התביעה התקבלה חלקית. התובעת והנתבע הועסקו יחד באותה חברה. שררו ביניהם יחסי עבודה וידידות, ובין היתר הם נהגו להתכתב בווטסאפ. הנתבע הודה כי התחבר לחשבון הווטסאפ האישי של התובעת דרך מחשב העבודה בחברה, ללא ידיעתה וללא הסכמתה, במהלך מספר חודשים, במסגרת משמרות לילה שביצע. הודאה זו ניתנה על ידו במסגרת ההסדר המותנה. הנתבע פגע בפרטיות התובעת לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק, וקמה לחובתו אחריות בנזיקין לפגיעה זו מכוח סעיף 4 לחוק. מסקנה זו נסמכת בעיקרה על הודאת הנתבע עצמו בעובדות היסוד של הפגיעה, במסגרת ההסדר המותנה, ועל כישלונם החוזר של ניסיונותיו לסתור הודאה זו, לחזור ממנה ולגמד את היקפה ואת חשיבותה בהליך זה. הנתבע חתם על הסדר מותנה בו הודה באופן מלא ומפורש בעובדות טיוטת כתב האישום, לרבות ב"ריבוי מעשים" של חדירה שלא כדין לחשבון הווטסאפ האישי של התובעת. הודאה זו נמסרה מחוץ לכותלי בית משפט זה, בהליך פלילי נפרד, והיא הודאת חוץ של בעל דין, קבילה, בעלת משקל רב ומצטרפת למכלול הראיות שהוצגו בהליך.

התובעת הוכיחה כי הנתבע יזם חדירה מכוונת לחשבון הווטסאפ שלה במספר הזדמנויות נפרדות ומתועדות. מעבר לפגיעה הקונקרטית בפרטיות התובעת, מעשי הנתבע הם פגיעה עצמאית וחריפה באוטונומיה שלה, בזכותה הבסיסית לשלוט במרחב האישי שלה ולהחליט בעצמה מי ומתי ייחשף לתכניו ובאילו תנאים. זכות זו לאוטונומיה אינה נגזרת בלבד מהזכות לפרטיות, אלא מעוגנת בערך העצמאי של כבוד האדם, המוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משעה שנטל הנתבע לעצמו, בלא ידיעתה ובלא הסכמתה, את ההחלטה מי יקרא את התכתבויותיה, יראה את תמונותיה וישמע את הקלטותיה. הוא שלל ממנה את יסוד הבחירה עצמו, לא רק את הסודיות של תוכן מסוים, אלא את יכולתה לכונן ולעצב את זהותה החברתית והאישית כרצונה החופשי. פגיעה זו באוטונומיה עומדת בפני עצמה, בלא תלות בשאלה אילו תכנים ספציפיים נחשפו בפועל: עצם נטילת השליטה מהתובעת על גבולות פרטיותה ולא רק תוצאותיה בפועל היא שמקימה את הפגיעה בערך המוגן. בהתאם לסעיף 29א לחוק, זכאית התובעת לפיצוי בגין הפגיעה אף בלא הוכחת נזק ממוני קונקרטי.

יש לדחות את ניסיונות הנתבע להסתתר מאחורי הגנות של "תום לב" או "עניין אישי כשר", או לטעון כי פעל מתוך "סקרנות" תמימה או לצורכי עבודה כמחסנאי. הצדקתו של הנתבע כי נכנס לחשבונה של התובעת על מנת לבדוק חובות של לקוחות או סטטוס חשבוניות לא מתקבלת לחלוטין, שכן הווטסאפ היא תוכנת מסרים גרידא ולא תוכנת הנהלת חשבונות, וממילא אין להכשיר עיון לא מורשה בחשבון פרטי של אדם אחר בשל צורך תפעולי. הנתבע פעל ביודעין, בחוסר תום לב וממניעים פסולים, ושום מערכת יחסים חברית או סביבת עבודה משותפת אינה מקנה לו זכות או הרשאה לחדור למרחב הווירטואלי הפרטי של התובעת. טענת הנתבע לאשם תורם של התובעת או להסכמה מכללא, המבוססת על עצם השארתו של חשבון הווטסאפ מחובר במחשב המשותף, אינה יכולה להתקבל. 

הפגיעה בפרטיות אינה נעוצה בזהות החומרה או בבחירת שולחן העבודה, אלא בשימוש הבלתי מורשה שעשה הנתבע בפרטי הזהות הדיגיטלית של התובעת, שם המשתמש והסיסמה האישיים שלה, כדי לחדור להודעות הווטסאפ הפרטיות שלה במחשב. שעה שהוכח כי התובעת עצמה מסרה לנתבע, מיוזמתה, את הסיסמה ופרטי הגישה למחשב, יש בכך כדי להשפיע על עוצמת/מידת הפגיעה בפרטיות הנטענת. הפגיעה, במקרה זה, אינה נעוצה בפריצה טכנולוגית או בעקיפת מנגנון הגנה, אלא בשימוש בלתי מורשה בפרטי גישה שהועברו לתובע על ידי התובעת עצמה, ומשכך חומרתה מופחתת בהשוואה למצב שבו הושגה הגישה במרמה או בפריצה. הנתבע יפצה את התובעת ב-40,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.