המשטרה פעלה בסמכות כשיצרה שיתוף פעולה וולונטרי עם Tether, כדי להקפיא ארנק דיגיטלי חשוד (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט אלכס שטיין, 19.5.2026):

העובדות: בקשת רשות ערר לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969, על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [ע"ח 54295-12-25], שקיבל ערר שהגיש המשיב על החלטת ביהמ"ש השלום ראשל"צ [ה"ת 54825-09-25]. נושא שתי ההחלטות הוא פעולת המשטרה כחלק מחקירה פלילית, שהביאה להקפאת ארנק מטבעות קריפטוגרפיים שהמשיב טען ששייך לו, ששוויו עולה על 10,000,000 דולר.

האם המשטרה מוסמכת ליזום ולשתף פעולה (וולונטרית) עם מוסד פיננסי שפועל בחו"ל, כדי לקבל ממנו מידע על נכסים וכספים שלפי החשד נגועים בפעילות עבריינית שקשורה לישראל? האם מותר למשטרה לבקש מהמוסד הפיננסי הזר להקפיא את נכסיו וכספו של הנחקר? מה מקור הסמכות וכיצד ניתן להפעילה ביחס למטבעות קריפטוגרפיים המאוחסנים בארנק דיגיטלי שפועל במרחב אינטרנטי ממוחשב? החקירה עסקה בהונאה רחבה שמכונה "העוקץ הרוסי". תחקור ציר העברת הכסף העלה כי מטבעות קריפטו הועברו למספר ארנקים דיגיטלים, לרבות הארנק מושא הבקשה, אותו מנהלת חברה פרטית זרה (Tether). המשטרה פנתה לחברה בבקשה להקפיא את הארנק כחלק מהחקירה והחברה נענתה לבקשה.

ביהמ"ש השלום דחה את בקשת המשיב לבטל את צו הקפאה וקיבל את בקשת המבקשת להארכת תוקף הצו. נפסק כי הצו תקף והוצא לאור חשד סביר לביצוע עבירות הונאה. נקבע כי נוכח קיומו של חשד סביר וכיוון שפניית המבקשת ל-Tether נעשתה במישור הוולונטרי, כחלק ממדיניות של שיתוף פעולה שהחברה הנהיגה, אין מקום לקבל את טענות המשיב בדבר אי-חוקיות הצו והיעדר סמכות חוקית של המבקשת. המחוזי קיבל את ערר המשיב והורה על ביטול צו ההקפאה בשל היעדר סמכות. נקבע כי הצו חרג מסמכותה הטריטוריאלית של המשטרה ואף של ביהמ"ש שהוציאו, מאחר שכלל הוראה כופה אקסטרה-טריטוריאלית שמופנית ל-Tether, גוף שאינו סר למרות בתי המשפט בישראל. נפסק כי ביחס לחיפוש ותפיסת נכסים נותרה על כנה הגישה הטריטוריאלית, כך שסמכות האכיפה של המשטרה מוגבלת לשטחי ישראל, ותפיסת רכוש במדינה זרה יכולה להיעשות רק מכוח חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998. מכאן בקשת רשות הערר.

נפסק: המקרה נמנה על המקרים החריגים המצדיקים רשות ערר ב"גלגול שלישי", מאחר שעולה בו שאלה עקרונית חשובה. יש לקבל את הערר, לבטל את ההחלטה מושא הבקשה ולקבוע כי המבקשת פעלה כדין, בגדר סעיף 3 לפקודת המשטרה, בכל הקשור לשיתוף הפעולה הוולונטרי שלה עם חברת Tether. הקפאת הארנק הדיגיטלי ומטבעות הקריפטו על ידי Tether, שנעשתה מרצונה החופשי – ועודנה תלויה בהסכמתה – לא נפגמה. סמכות המשטרה ליזום ולקיים שיתוף פעולה וולונטרי מעוגנת בסעיף 3 לפקודת המשטרה, מאחר שמדובר בפעולה וולונטרית שאינה כופה דבר על המשיב או על Tether. מסקנה דומה עולה גם בסוגיה שעניינה סמכות להוצאת הצו של ביהמ"ש השלום.

איתור ותפיסת ארנקים דיגיטליים על ידי המשטרה, בבואה לאכוף את הדין הפלילי, נתקלים בקשיים רבים. ביטקוין הוא נכס וירטואלי שניתן להגיע אליו בעיקר באמצעות מחשב שמפעיל בעל הנכס, או מי שבידו הסיסמה שיצר בעל הנכס. גילוי רצוני של סיסמה זו על ידי חשוד בפלילים הוא דבר נדיר יחסית. הגעה לסיסמא זו באמצעות תוכנות מחשב אינה מעשית לפי רוב. חשוד בפלילים אף אינו חייב למסור סיסמה זו לחוקריו, שכן הוא נהנה מזכות השתיקה ומהחיסיון מפני הפללה עצמית. קשיים דומים ניצבים בדרכה של המשטרה גם בחיפוש ותפיסה של ארנקים דיגיטליים המשויכים לחברה פיננסית שמחזיקה במטבעות קריפטוגרפיים. אלא שבמקרים מסוג זה, שיתוף פעולה וולונטרי עם החברה, לפי המתווה שנעשה במקרה זה מול Tether, או מתווה מוסכם אחר, עשוי לעזור למשטרה, במיוחד נוכח רצונן של חלק מהחברות לֹשמור על המוניטין שלהן כגופים פיננסיים לגיטימיים ושומרי חוק.

רשות ציבורית רשאית לפעול רק בדל"ת אמות סמכויותיה שנקבעו בחיקוק. סמכויות אלה מנוסחות לעתים באופן כללי ורחב, דוגמת סעיף 3 לפקודת המשטרה. במקרים אחרים, סמכויות כאמור מנוסחות באופן ממוקד, כדוגמת סמכותו של שוטר לעצור אדם ללא צו של בית משפט. פעולתה של רשות שלטונית שבאה לגרוע מזכותו של הפרט, פעולה כופה שהפרט מתנגד לה, חייבת להישען על הסמכה מפורשת שניתנה לרשות בחוק או מכוחו. באין הסמכה כאמור, לפעולת הרשות לא יהא תוקף משפטי. מאידך, ככל שלא מדובר באקט שלטוני כופה, ניתן להסתפק בהסמכה כללית. על-מנת להכריע אם מדובר באקט שלטוני כופה, יש לבחון את עוצמת הכפייה. במקרה זה המשטרה לא הפעילה שום כוח משפטי כלפי איש ולא שינתה את מצבת הזכויות של המשיב או של Tether. מה שהמשטרה הפעילה הוא חירותה במובן של חופש פעולה (privilege), שבמובחן מכוח, אינה יוצרת שום כפיפות אצל איש ואינה גורעת מזכויותיו. האידך גיסא של "חירות" הוא ״היעדר זכות״ להפריע למימוש החירות על ידי בעליו; והביטוי ההוכפלדיאני ״היעדר זכות״ (no-right) מתאר במדויק את מעמדו המשפטי של המשיב במסגרת היחסים המשולשים שכוללים אותו, את Tether, שפעלה, כפי שפעלה, מרצונה החופשי, ואת משטרת ישראל.

למשיב אין, ומעולם לא היתה, שום זכות למנוע מהמשטרה לנסות את שניסתה והצליחה לעשות מו Tether. באשר ליחסים המשפטיים שבין חברה זו למשיב, אלה אינם מעניינה של המשטרה ואינם יכולים לגרוע מחופש הפעולה שניתן לה בגדר סעיף 3 לפקודת המשטרה. המקרה אינו שונה מזה שנדון בעניין עדאלה [בג"ץ 7846/19], בו יחידת הסייבר שכנעה בעלי פלטפורמות אינטרנטיות להסיר מהפלטפורמות תכנים אנטי-ישראלים. שכנוע זה היה וולונטרי ובא בגדרי החירות המשפטית שהייתה נתונה בידי היחידה. 

הרשות חייבת להפעיל את סמכותה לא רק בדל״ת אמותיה, אלא גם למטרה שלשמה הוקנתה לה הסמכות ומטעמים ענייניים. בהינתן חשד סביר כי הארנק הדיגיטלי היה קשור לפעילות עבריינית, המבקשת פעלה משיקולים ענייניים כאשר ביקשה את אשר ביקשה מ-Tether. חברת Tether לא היתה עלולה להבין את פניית המבקשת כבעלת משמעות כופה. צו ההקפאה הוא צו שמנוסח כיאות ואינו מעורר שום בעיה של סמכות. אין בפגם שנפל בנוסח הצו המקורי כדי להוביל לבטלותו של הצו מדעיקרא. הצו של ביהמ"ש השלום לא היה זה שגרם להקפאת הארנק הדיגיטלי, ו-Tether ממילא לא ראתה את עצמה מחויבת לפעול לפי אותו צו. צו ההקפאה היה, למעשה, מופנה כלפי המשטרה והצהיר על יכולתה לפעול כפי שפעלה כדי לענות על דרישתה של Tether להציג לה אסמכתא פורמלית על-מנת שתוכל לכלכל את צעדיה ולהחליט אם ברצונה לשתף פעולה עם מדינת ישראל, אם לאו. דרישה כאמור, כחלק ממדיניותה של Tether, שפורסמה בגלוי באתר החברה, מצויה במישור היחסים החוזיים והקנייניים שבין כל משקיע ומשקיע במטבעות הקריפטו של Tether לבין Tether. יחסים אלה אינם מעניינה של משטרה ישראל.