תביעות הדדיות על לשון הרע ופגיעה בפרטיות (פסק-דין, שלום טבריה, הרשמת רולא חמאתי, 8.6.2026):
העובדות: שתי תביעות לשון הרע הדדיות. התובעת פרסמה פוסט, בין היתר בדף הפייסבוק של הנתבעת, בו הביעה את חוסר שביעות רצונה מעבודות שיפוץ שביצע אביה של הנתבעת בחצר ביתה. הפוסט כלל תגובות שונות מצד אנשים שקראו את הפוסט. במענה, הן באמצעות תגובה פומבית והן באמצעות תגובות פרטיות, הגיבה הנתבעת לפוסט בציינה: "כותבת הפוסט הינה אישה נרקומנית שמשתמשת קבוע בסמים וכנראה סובלת ממאניה דפרסיה".
נפסק: התביעה שכנגד: נדחתה בעילת לשון הרע והתקבלה בעילת פגיעה בפרטיות. התביעה שכנגד מתייחסת לפוסט שפרסמה התובעת, בין היתר בדף הפייסבוק של הנתבעת, המתייחס לאביה של הנתבעת. הנתבעת אינה יכולה להגיש תביעת לשון הרע על דברים שנאמרו על בן משפחתה, ולא עליה אישית. הנתבעת לא ציטטה כל ביטוי שיש בו כדי להצביע על לשון הרע נגדה. סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות מגדיר פגיעה בפרטיות ככוללת "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". פרשנות הביטוי "הטרדה אחרת" כוללת גם חדירה למרחב הפרטי ה"וירטואלי" של האדם. התובעת היא שפנתה לראשונה לנתבעת בהודעה בווטסאפ וביקשה את התערבותה בעניין השיפוצים שביצע אביה. הנתבעת ציינה בפניה של התובעת כי היא לא מעוניינת להתערב בסכסוך. בהמשך המשיכה התובעת להתכתב עם הנתבעת והשיח הסלים לאחר פרסום הפוסט ותגובת הנתבעת לו. אז ביקשה הנתבעת מהתובעת "אל תשלחי הודעות לכאן, את מטרידה אותי". בהמשך, כשחסמה הנתבעת את התובעת בווטסאפ, התובעת יצרה איתה קשר בפלטפורמות אחרות, ואף שם ביקשה הנתבעת לא להטריד אותה.
התובעת היא שיזמה את הפניה הראשונית לנתבעת, שלא היתה קשורה לסכסוך עם אביה, ולמרות פניות חוזרות ונשנות של הנתבעת בבקשה מהתובעת להפסיק לשלוח לה הודעות, התובעת המשיכה. לנתבעת זכות שלא לקבל הודעות חוזרות ונשנות ביחס לסכסוך שאינו קשור אליה. זכותו של אדם שלא ישלחו לו הודעות מטרידות הפוגעות בשגרת חייו ושלוות רוחו. אמנם גם הנתבעת לא טמנה ידה בצלחת, ותרמה לשיח הפוגעני, אך יש לפצותה על הטרדה לפי חוק הגנת הפרטיות. סעיף 29א(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות קובע מנגנון פיצוי ללא הוכחת נזק. התובעת תפצה את הנתבעת ב-5,000 ₪ בתביעה שכנגד.
התביעה העיקרית: הגישה בפסיקה היא כי לא כל גידוף או קללה ייחשבו כפרסום לשון הרע. קללות וגידופים הם, לצערנו, חלק מהחיים החברתיים במדינה. הביטויים "מתמודדת נפש", "נרקומנית", "כנראה חולת מאניה דפרסיה" לא נאמרו כקללה או כהבעת דעה, אלא, בניסיון להסיט את המיקוד מהביקורת על אביה של הנתבעת לתובעת עצמה ועל כשירותה. האמירות לא נאמרו לתובעת עצמה אלא לקוראי הפוסט. הנתבעת לא התייחסה לגופם של הדברים שנאמרו בפוסט ולא ניסתה להכחישם, אלא העדיפה לבטלם. האדם הסביר, בקוראו את התגובה, יסבור כי המדובר באדם חולה נפש, בין אם אובחן ככזה ובין אם לא אובחן. ייחוס לאדם התמודדות עם מחלת נפש מלווה בתיוג חברתי שלילי, המטילה על המתמודדים סטיגמה שלילית. הביטויים הם לשון הרע. הפרסום אינו מידתי וחרג מתחום הסביר בנסיבות, שכן הפרסומים כוללים ביטויים פוגעניים בלשון משתלחת שאינה תואמת ואינה עומדת בהלימה לנאמר בפוסט התובעת. לא עומדות לנתבעת הגנות חוק איסור לשון הרע ואף אין מדובר ב"זוטי דברים". הנתבעת תפצה את התובעת ב-15,000 ש"ח. כל צד יישא בהוצאותיו.