התמונה העובדתית חורגת מנמען המבקש להביא להפסקת משלוח דברי פרסומת (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 30.7.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבע, בעל עסק למכירת ריהוט לבית, שיגר לו דברי פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי נרשם בעבר לרשימת התפוצה של הנתבע, אך כי שלח דרישות להסרה ולמרות זאת המשיך הנתבע לשגר אליו דברי פרסומת. הנתבע טען כי בשל תקלה טכנית במערכת הדיוור, בקשת ההסרה של התובע לא נקלטה כראוי, ומשכך הוא המשיך לקבל הודעות פרסומיות. הנתבע טען כי מדובר בתקלה חריגה, שאין בה כדי ללמד על התנהלות שיטתית או על זלזול בזכויות הנמענים. 

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. מחד גיסא, הנתבע הפר את סעיף 30א לחוק התקשורת, בכך שדברי פרסומת המשיכו להישלח לתובע לאחר שביקש להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה. מאידך גיסא, נסיבות המקרה, ובפרט אופן התנהלות התובע, משליכות באופן ממשי על שיעור הפיצוי הראוי, ומצדיקות את העמדתו על רף נמוך. ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על כך שהפיצוי בסעיף 30א לא נועד להעשיר את הנמען ואף אינו בעל אופי עונשי גרידא, אלא נועד לאזן בין הגנה אפקטיבית על הציבור לבין הרתעת מפרסמים מפני הפרת הוראות החוק. המחוקק לא קבע מנגנון של פיצוי אוטומטי ולא חייב את ביהמ"ש לפסוק את הסכום המרבי בכל מקרה. ההכרעה בדבר שיעור הפיצוי הופקדה בידי ביהמ"ש, שנדרש להפעיל שיקול דעת שיפוטי, תוך מתן משקל למכלול נסיבות העניין ולתכליות העומדות ביסוד ההסדר החקיקתי. ביהמ"ש התרשם כי המשך משלוח ההודעות לא נבע ממדיניות מכוונת או מהתעלמות מודעת מהוראות החוק, אלא מתקלה טכנית אמיתית במערכת הדיוור, שמנעה את הסרת פרטיו של התובע מרשימת התפוצה. לא מדובר בניסיון להתחמק מחובות המפרסם, אלא בכשל טכנולוגי שהוביל, הלכה למעשה, להפרת הוראות החוק. עם זאת, אין במסקנה זו כדי לפטור את הנתבע מאחריות. חוק התקשורת מטיל על המפרסם אחריות להבטיח כי מנגנון ההסרה יפעל באופן תקין ויעיל, והעובדה שההפרה נגרמה בשל תקלה במערכת ממוחשבת אינה מאיינת את עצם הפרת החוק. אחריות המפרסם אינה מתמצה בכוונותיו הסובייקטיביות, אלא נבחנת גם לפי תוצאת פעולת המערכת שבה בחר להשתמש. החוק מקנה לנמען את הזכות לבחור את האופן שבו תימסר הודעת הסירוב. זכות הבחירה נתונה לנמען בלבד, ואין המפרסם רשאי להגביל אותה או להתנות אותה בדרך פעולה מסוימת. לצד זאת, מחויב המפרסם להעמיד לרשות הנמען מנגנון הסרה פשוט, זמין ויעיל.

הנתבע העמיד לרשות הנמענים מנגנון הסרה באמצעות לחצן "הסר" בגוף ההודעות, ואין מדובר במקרה שבו נמנעה מהתובע האפשרות המעשית להסיר את עצמו מרשימת התפוצה. משבחר התובע להודיע על סירוב באמצעות מענה לכתובת הדוא"ל ממנה נשלחו ההודעות, המוכרת בדין, היה על הנתבע לוודא כי פנייתו תטופל כנדרש. משלא אירע כך, הושלמה ההפרה, אף אם מקורה בתקלה טכנית. עצם העובדה שתובע מגיש תביעות רבות מכוח חוק התקשורת אינה שוללת את זכותו לקבלת פיצוי, ואף אין בה כשלעצמה משום חוסר תום לב. נהפוך הוא. המחוקק ביקש לעודד אכיפה אזרחית פרטית של הוראות החוק. אולם, אין משמעות הדבר כי התנהלות כל תובע חסינה מביקורת שיפוטית. עקרון תום הלב חולש על כלל ההליכים האזרחיים. התמונה העובדתית חורגת ממקרה שגרתי של נמען המבקש להביא להפסקת משלוח דברי פרסומת. הנתבע לא שלל את הטענה שהוא נרשם לאתרים תוך מודעות לכך שכשלים במנגנוני ההסרה עלולים להצמיח לו עילות תביעה. אף שאין בעצם ההרשמה לרשימות תפוצה משום פסול, ואין מניעה כי אדם יעמוד על זכויותיו מקום שהחוק הופר, התכלית המרכזית של התנהלות התובע לא הייתה בהכרח התעניינות ברכישת ריהוט, ולאחר מכן הפסקת משלוח ההודעות, אלא יצירת תשתית להגשת הליכים משפטיים מקום שבו יתרחש כשל במנגנון ההסרה. התנהלות התובע משליכה באופן ישיר על השאלה האם פסיקת הפיצוי המרבי תגשים את תכלית סעיף 30א לחוק. התנהלות התובע אינה עולה בקנה אחד עם תכלית חוק התקשורת, שנועד בראש ובראשונה להביא להפסקת מטרד הספאם ולהרתיע מפני הישנותו, ולא ליצור מנגנון של צבירת הפרות לאורך זמן מקום שניתן היה, במאמץ סביר, להביא להפסקתן בשלב מוקדם יותר. מדובר בעסק משפחתי קטן, שלא ביקש להתעלם במכוון מבקשת ההסרה, או להמשיך ולשגר דברי פרסומת חרף ידיעה כי הדבר אסור. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 2,800 ₪ (1,000 ₪ על ההודעה הראשונה ו-150 ₪ על כל הודעה שנשלחה לאחר מכן), וכן הוצאות בסך 750 ₪.