דחיית תביעת ספאם נגד ערוץ 14. התביעה הוגשה נגד הגורם הלא נכון (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 29.7.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, המפעילה את ערוץ 14, שיגרה אליו חמישה מסרונים בעלי אופי פרסומי, ללא הסכמתו, שנועדו לקדם את שידורי הערוץ וצפייה בתכניו, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.7. הנתבעת טענה כי לא שלחה ואף לא הייתה מודעת למשלוח המסרונים, וכי התביעה הוגשה נגד בעל דין שאינו נכון. לגרסתה, ההודעות אינן קשורות לפעילותה, אלא מפנות לתכנים של חברת "עכשיו 14 דיגיטל בע"מ", שהיא אישיות משפטית נפרדת ועצמאית מהנתבעת. נטען כי הנתבעת מפעילה את ערוץ הטלוויזיה בלבד, ואינה אחראית לפעילותה של אותה חברה או למשלוח הודעות מטעמה. 

נפסק: התביעה נדחתה. על אף שההודעות אכן נושאות אופי פרסומי, ותכליתן בין היתר לעודד צפייה בתכני ערוץ 14, הרי שהתובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת היא הגורם הנושא באחריות המשפטית למשלוחן. שאלת היריבות בין הצדדים היא שאלת סף, ומשהוכרע כי לא מתקיימת יריבות משפטית בין התובע לבין הנתבעת, נשמט הבסיס לבירור יתר יסודות העילה. תנאי להטלת אחריות הוא הוכחה כי הנתבע הספציפי הוא הגורם שהחוק מייחס לו את מעשה השיגור, או כי מתקיימת עילה משפטית המצדיקה ייחוס אחריות למעשיו של אחר. אמנם הגדרת "מפרסם" היא רחבה, והיא עשויה לכלול גם גורם שתוכן ההודעה מקדם את עסקיו או את מטרותיו. אולם, ביהמ"ש העליון הבהיר כי אין בהגדרה רחבה זו כדי להטיל אחריות אוטומטית על כל מי שעשוי להפיק תועלת מהפרסום, מקום שבו לא הוכח כי הוא שיגר את ההודעות או כי מתקיימים התנאים המצדיקים ייחוס אחריות למעשיו של המשגר בפועל. נקודת המוצא היא כי האחריות הישירה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת מוטלת על הגורם שביצע את פעולת השיגור, ואילו הטלת אחריות על גורם אחר טעונה הוכחת תשתית משפטית ועובדתית נוספת. גרסת הנתבעת בעניין זה לא נסתרה. התובע לא הביא כל ראיה המלמדת כי הנתבעת היא שיזמה את הדיוור, הפעילה את מערכת ההפצה, התקשרה עם ספק שירותי שיווק לצורך ביצועו, או הייתה מעורבת באופן אחר במשלוח ההודעות. ממילא, לא עלה בידו להראות כי הנתבעת היא שביצעה את פעולת ה"שיגור" הנדרשת להקמת אחריות ישירה לפי החוק. לכך מצטרפת העובדה כי הנתבעת הציגה ראיות לפיהן מספר הטלפון של התובע כלל לא מצוי במאגריה. לא נסתרה טענתה כי טרם הגשת התביעה לא פנה אליה התובע בכל דרך שהיא על מנת לברר את מקור ההודעות, לעמוד על זהות הגורם ששיגרן או לבקש את הסרתו ממאגר כלשהו. התובע חויב בהוצאות בסך 500 ש"ח.