הפיצוי שנפסק לזכות העיתונאי עמית סגל יישאר על כנו (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטים אטדגי, צימרמן ולוי-מיכאלי, 14.6.2026):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 37304-10-20], שקיבל חלקית את תביעת המשיב נגד המערער לפיצוי כספי לפי חוק איסור לשון הרע, בעקבות מספר פרסומים בפייסבוק. המשיב הוא עיתונאי ומשמש כפרשן בחדשות 12. המערער שימש כדובר פוליטי ועוזר פרלמנטרי לחה"כ לשעבר יאיר גולן. ביהמ"ש השלום קבע כי המערער יפצה את המשיב ב-120,000 ש"ח, וכן יישא בהוצאות בסך 25,000 ש"ח, לאחר שקבע כי 5 מבין 6 הפרסומים הם פרסומי לשון הרע, שאינם חוסים תחת הגנות החוק. מכאן הערעור. 

נפסק: תפקיד ערכאת הערעור אינו 'שמיעה מחדש' של המשפט, אלא העברת פסק דינה של הערכאה הדיונית תחת שבט ביקורתה. לאחר שהערכאה הדיונית ערכה את הניתוח הנדרש ביחס לפרסומים שהונחו לפניה, שבסופו היא הגיעה למסקנה בדבר שיעור הפיצוי הראוי, אין ערכאת הערעור צריכה להידרש לניתוח נוסף ורב שלבי של כל הפרסומים, אם היא סבורה שדי כי חלק מהם הם פרסומי לשון הרע המצדיקים פיצוי, ואם לדעתה הפיצוי שנפסק אינו חורג מגדר הסביר. די לה שתבחן "ממעוף הציפור" אם קיימת חריגה בולטת במסקנותיו העובדתיות או המשפטיות של ביהמ"ש קמא, או חריגה בולטת בשיעור הפיצוי שנפסק, המצדיקות את התערבותה. ביהמ"ש קמא ערך ניתוח מדוקדק ומפורט ביחס לכל אחד מהפרסומים, בהתייחסו להוראות החוק הרלוונטיות, כפי שהן פורשו בפסיקה הרלוונטית. ערכאת הערעור אינה צריכה להתערב בשיעור הפיצוי שנפסק, אף אם ניתן היה, אולי, להגיע למסקנה אחרת ביחס לפרסומים הנוספים (או חלקם), שביהמ"ש קמא פסק שהם פרסום אסור לפי החוק. לכל היותר, הספק שעלה ביחס למסקנות ביהמ"ש בקשר לאותם פרסומים, יכול להביא לפטירת המערער מהוצאות הערעור, גם אם ערעורו יידחה. הערעור נדחה ללא צו להוצאות.