תביעת לשון הרע על שיתוף פוסט משמיץ בפייסבוק (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם איתי שרון, 14.7.2026):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע טען כי הנתבעת שיתפה בחשבון הפייסבוק שלה פוסט של "חוות השנטי", שכלל קריאה לחרם על החנות שלו וייחס לו התעללות והזנחה של בעלי חיים (בצירוף סמל בית העסק, שמו המלא וקישור לפרופיל האישי שלו). התובע טען כי הנתבעת שיתפה גם תגובה נוספת, שזכתה למאות שיתופים ותגובות, שחיזקו את הקריאה לחרם ופגעו בפרנסתו. הנתבעת טענה כי התביעה שקרית, וכי שיתפה את הפוסט מתחושת חובה מוסרית כטבעונית הפועלת למען זכויות בעלי חיים, כאשר היא האמינה באמיתות המידע שפרסמה עמותה מוכרת ותכנית טלוויזיה. הנתבעת גם טענה כי עומדות לה הגנות חוק איסור לשון הרע.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. הפרסום שבמוקד התביעה הוא לשון הרע, שכן הוא עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג ולפגוע בתובע ובמשלח ידו. הפרסום הוא שיתוף של פוסט בפייסבוק של גורם אחר ("חוות השנטי"). הפרסומים מייחסים לתובע שותפות ותמיכה במעשי התעללות ושליחת כלבים ל"משחטות". יסוד הפרסום התקיים. שיתוף (Share) של פרסום ברשתות חברתיות הוא "פרסום" לפי החוק. הוא עשוי להקים עילת תביעה עצמאית נגד המשתף, אם התוכן המקורי מגבש את יסודות העוולה, הגם שהאחריות והסנקציה בגינו עשויות להיות מופחתות בהשוואה למפרסם המקורי. פעולת השיתוף יוצרת מעין "עותק" של הפרסום העוולתי המקורי. היא מציגה אותו לחברים או לעוקבים של המשתף ובכך חושפת אותו לקהלים חדשים שייתכן שלא נחשפו אליו קודם לכן. היא מסייעת להפצתו בתפוצה נרחבת ובתהודה רבה יותר (ובכך תורמת להפיכתו ל"ויראלי"). הפרסום אינו חוסה תחת הגנת "אמת בפרסום", שעה שלא הוכח יסוד האמת בו.

הנתבעת לא הוכיחה את ההגנות לפי סעיפים 15(2), 15(3) ו-15(4) לחוק. היא טענה בכלליות כי היא "טבעונית ממניעים עקרוניים מוסריים, מגדלת כלבים ופועלת רבות לשם סיוע לכלבים, אימוצם ולחימה על זכויותיהם". אין עוררין על כך שמדובר במטרות נעלות וראויות. ברם, לא די בטיעון כללי זה כדי להראות קיומה של חובה חוקית, מוסרית או חברתית ביחס לשיתוף הפרסום. הנתבעת לא פירטה את תפקידיה במסגרת קידום המטרות הנזכרות ולא הראתה כיצד יש בפרסום כדי לקדם מטרות אלו. גם בהנחה כי הנתבעת אכן פועלת לקידומן של מטרות אלו, לא די בטיעון הכללי כדי להראות שהפרסום נעשה להגנה על עניין אישי של הנתבעת. לא נראה קשר בין הפרסום להגנה על האיטרס האישי הנטען ולא הוכח כי הפרסום הופנה לנמענים ספציפיים לצורך קידום המטרות הנזכרות, שעה שהפרסום שותף על ידי הנתבעת לא הבחנה ביחס לנמעניו. לא מדובר בהבעת עמדה של הנתבעת, כי אם בשיתוף פרסום (פוסט) של אחר שתוכנו מנוסח באופן עובדתי, משל היה מדובר בעובדות מוגמרות באופן שאינו מתכתב עם עם הבעת דעה. אין מדובר בתביעת השתקה ולא מדובר בתביעה בררנית. הנתבעת תפצה את התובע ב-3,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 300 ש"ח.