לפרסומים בחשבון ה-X הפרטי של עיתונאי יש אופי עיתונאי (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטים שפסר, שני וכפיר, 19.7.2026):
העובדות: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בפ"ת [ת"א 40236-11-22], שקיבל חלקית את תביעת המשיב, וחייב את המערער לפצותו ב-20,000 ₪ ובהוצאות בסך 5,000 ₪. המערער הוא עיתונאי ופרשן מדיני ופוליטי. המשיב הוא פעיל ימין העוסק בהתיישבות. המשיב הגיש נגד המערער תביעה שעילותיה לשון הרע ופגיעה בפרטיות, בשל 3 פרסומים ברשת החברתית "X", לאחר שהתפרסם דבר מינויו של המשיב כדובר של חה"כ סון-הר מלך. ביהמ"ש קמא הכריע ביחס לשתי התבטאויות מתוך הפרסומים: האחת, כי המשיב: "היה עצור בידי השב"כ", והשניה, כי המשיב: "היה במעצר מנהלי".
נפסק כי ההתבטאויות הללו הן לשון הרע וכי עומדת למערער הגנת "אמת בפרסום" ביחס לביטוי "היה עצור בידי שב"כ", אך לא ביחס לביטוי הנוסף. נקבע עוד כי לא עומדת למערער "הגנת תום הלב", מאחר שיש לראות בפרסומים כבעלי אופי עיתונאי, שיש להחיל עליהם חלקית את דרישות "העיתונות האחראית", שבהן לא עמד המערער, בין היתר מאחר שלא פירט על אילו מקורות מידע הסתמך טרם הפרסום. לגבי הפיצוי נקבע כי יש לראות בפרסומים כפרסום אחד, שלא נעשה בכוונה לפגוע, וכי המשיב לא הוכיח נזק או פגיעה במשרתו.
נפסק: הערעור התקבל, באופן בו יוחזר התיק לביהמ"ש השלום לבחינה מחודשת של תחולת הגנת תום הלב על המערער. הערעור שכנגד נדחתה. אין הצדקה להתערב בקביעה כי הביטויים הם לשון הרע. הפרסומים פורסמו בחשבון הטוויטר של המערער, שהוא חשבון פומבי בעל עוקבים רבים, המכוון לקהל רחב ומגוון, ואינו חשוף רק לציבור אליו משתייך המערער. לפיכך, אף אם "מעצר מנהלי" אינו נחשב לשון הרע בקרב הציבור אליו משתייך המשיב, אין בכך כדי לקבוע כי הפרסום נתפס בכלל הציבור החשוף לפרסום ככזה שאינו מהווה לשון הרע. פירוט עובדתי על היות המשיב עצור, נתון למעקב ומורחק על ידי שב"כ, נתפס בעיני האדם הסביר כפרסום שיש בו כדי להשפיל אדם ולבזותו, באופן העולה בקנה אחד עם הגדרת "לשון הרע". אין גם להתערב בקביעה כי למערער לא עומדת הגנת אמת בפרסום ביחס לביטוי "היה במעצר מנהלי". אין להתערב בקביעות ביהמ"ש קמא כי יש מקום לבחון את תחולת ההגנה שבסעיף 15(2) לחוק בראי דרישות "העיתונאות האחראית" (באופן מרוכך), וכי מתקיימת במקרה דנן דרישת תום הלב הסובייקטיבית. לעומת זאת, יש מקום לקיים בירור משלים בכל הנוגע לקביעה כי המערער לא עמד בדרישות "העיתונאות האחראית". אמנם הפרסומים נעשו בחשבונו הפרטי של המערער בטוויטר, אולם יש לקבל את עמדת ביהמ"ש קמא כי יש לפרסומים אופי עיתונאי.