"בוקינג", על-אף שמעמדה כסוכנות נסיעות, אינה אחראית לליקויים שנוגעים לטיב השירות של מקום האירוח (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשמת רעות זיו, 8.7.2026):
העובדות: תביעה שעניינה חובת הגילוי שחלה על סוכנות נסיעות, לפי תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003, וחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. התובעת הזמינה באמצעות הנתבעת מקום לינה ביוון למשך 4 לילות, אך עזבה אותו לאחר שלטענתה נתגלו בו ליקויים שונים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אינה מפעילת מקום האירוח וכי אין בידה המידע הדרוש לצורך אימות טענות התובעת.
נפסק: התביעה נדחתה. מה מעמדה המשפטי של הנתבעת? בעוד שהנתבעת טוענת כי היא משמשת כפלטפורמת תיווך בלבד, שאינה אחראית לטיב השירותים הניתנים על ידי מקום האירוח, סבורה התובעת כי הנתבעת ממלאת תפקיד משמעותי יותר, הכולל ריכוז מידע, הצגתו לציבור, ניהול הליך ההזמנה, גביית התמורה ומתן שירותי תמיכה ללקוחותיה. לא ניתן לראות בנתבעת כמתווכת גרידא. פעילותה חורגת מתיווך פסיבי בין ספק השירות ללקוח, והיא משמשת גורם מרכזי בשיווק שירותי האירוח, בהצגת המידע לצרכן ובהשלמת העסקה [עניין קוטלר - ת"ק 61542-02-24]. בפסיקה המנחה בעניין דיזנהויז [ח"א 804/07] הונחה התשתית הנורמטיבית בדבר מערך הזכויות והחובות בין הלקוח, המזמין, לבין סוכן נסיעות הנמצא בתווך. תפקידו של סוכן נסיעות בשלב ביצוע ההזמנה הוא לטפל במסירות ובזמן אמת בהעברת המידע בדבר התקלה לספק, ולסייע בתקשורת בינו לבין המזמין. סוכנות הנסיעות איננה יכולה לטעון כי מעמדה מוגבל למתן שירותי "תיווך" או למעמד של "שלוח" בלבד. בפרשה זו נפסק כי סוכנות הנסיעות אינה יוצאת מן התמונה מרגע שנרקם חוזה, משהיא עדיין מחויבת היא בעיקר להעברת מידע ולטיפול בתלונות הלקוח מול ספק השירותים. יש לראות בנתבעת כסוכנת נסיעות, על מלוא החובות הנובעות ממעמד זה. חלות עליה חובות עצמאיות כלפי לקוחותיה, ובכלל זה החובה להציג מידע מהותי באופן מדויק, עדכני ושאינו מטעה, וכן לפעול בהתאם לחובות הגילוי המוטלות על סוכנת נסיעות.
עם זאת, אין בקביעה זו כדי להטיל על הנתבעת אחריות מוחלטת לכל ליקוי שיתגלה במקום האירוח. אחריותה אינה משתרעת על כל כשל או אי התאמה בשירות הניתן על ידי ספק האירוח, אלא נבחנת בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה, ובשים לב למצגים שהציגה, למידע שהיה בידיעתה או שהיה עליה לדעת, להיקף השירותים שסיפקה ולציפיות הסבירות שנוצרו אצל הלקוח עקב ההתקשרות עמה [עניין כספי - רע"א 942/24]. במקרה הנדון, לא הוכח כי הנתבעת הפרה את חובות הגילוי, השירות או הזהירות המוטלות עליה מכוח הדין. בפרט, לא הוכח כי נמנע מן התובעת מידע מהותי שהיה בידיעת הנתבעת, או כי הוצג בפניה מצג מטעה שהשפיע על החלטתה להתקשר בעסקה. הליקויים הנטענים, ככל שהתקיימו, נוגעים בעיקרם לטיב השירות שסופק על ידי מקום האירוח ולא להפרת חובה עצמאית מצד הנתבעת.