תביעת לשון הרע בין שני חברי יישוב (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת סיגלית גץ-אופיר, 21.6.2026):

העובדות: תביעת לשון הרע. הצדדים הם תושבי כפר ביאליק שהתבררו ביניהם מחלוקות עבר בענייני לשון הרע. התביעה העיקרית הוגשה על הודעה ששלח הנתבע והתובע שכנגד (כהן) לכלל חברי היישוב. התביעה שכנגד הוגשה על 4 פרסומים של התובע והנתבע שכנגד (שגיא), הכוללים 3 מכתבים ותחלופת הודעות בקבוצת ווטסאפ בה חברים חברי האגודה של היישוב.

נפסק: דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה הקטן, בקשר עם הפרסום של כהן בהודעת ווטסאפ, בעוד שדין התביעה שכנגד בשל ארבעת הפרסומים של שגיא להתקבל במלואה. בכל הקשור לשמו הטוב הנטען של שגיא, יש לקבוע ממצא עובדתי שלשגיא אין שם טוב בקרב בני כפר ביאליק או בכלל. דרכו היא להכפיש אחרים, ולמחזר טענות כלפיהם, גם אם אלו עברו תחת שבט הביקורת של ערכאה מוסמכת ונדחו. דרכו היא דרך המדון. שמשנמצא ששגיא אכן סירב לשלם את עלות תיקון סתימת ביוב לאחר שהוכח שמקורה בחצריו, וכהן כיו"ר הכפר סבר בתום לב שזכות תושבי הכפר לדעת על כך, אמור היה ביהמ"ש להורות על דחיית התביעה העיקרית. אלא שכהן הודה כי לעובדה שבין השניים יריבות, ולעובדה ששגיא כינה אותו קודם לכן טיפש ורשע, כמו גם ההודאה לפיה אם מדובר היה בחבר כפר אחר לא היה פועל כן, יש כדי להטות את הכף לטובת שגיא. גם אם קיימת ליו"ר ועד חובה מוסרית או חברתית לעדכן את התושבים על פגיעה ברכוש הציבור, עליו לעשות זאת באופן אובייקטיבי וניטרלי. ברגע שהנתבע מודה שהסכסוך האישי היה "משקולת" בהחלטה לפרסם, הוא מאבד את ההגנה. לפיכך יש לקבל את התביעה העיקרית. לדרך התנהלותו של שגיא ולמוניטין שלו יינתן משקל בעת פסיקת הפיצוי.

אשר לפרסומיו של שגיא, בשלושת המכתבים טענות שגיא כלפי כהן מציינות לשון הרע, ולשגיא לא עומדת כל הגנה בפרסומים אלה, שנעשו בחוסר תום לב. פרסום רביעי נעשה במסגרת תחלופת הודעות בקבוצת ווטסאפ, בה חברים חברי האגודה בכפר. בתוך זירת שיח פולמוסית (כמו קבוצת ווטסאפ) סביב מושא טעון, האדם הסביר מבין כי מדובר בחיווי דעה ערכי וסובייקטיבי על אופיו של בעל התפקיד, ולא בציון עובדות נוקשות שניתן להוכיחן ב"מבחן האמת". כאשר הנפגע הוא איש ציבור והמושא הוא בעל עניין ציבורי, המדיניות מחייבת להעדיף את הנוסחה הפרשנית המגנה על חופש הביטוי, ולסווג את האמירה כהבעת דעה, מתוך הכרה בחשיבות הביקורת על השלטון ובעלי הכוח בדמוקרטיה. במקרה זה, לאחר ששגיא עושה כל שביכולתו כדי להטיל דופי בשמו הטוב של כהן, ואינו בוחל בהעלאת טענות בידיעה שאלו נבדקו ואינן משקפות נאמנה את האמת, קשה לראות בביטויים כביטויים לגיטימיים. יש לראות את הפרסום הרביעי כחלק בלתי נפרד משאר הפרסומים שפרסם שגיא נגד כהן, כמסע ארוך שזוהי עוד תחנה בדרכו, בניסיון נואל להשחיר את שמו של כהן. מקום שהמפרסם פועל מתוך מוטיב מרושע ורצון לפגוע בנפגע, יש לקבוע כי מדובר בלשון הרע. אין מדובר בתביעת השתקה.

יש לחייב את כהן בגין הפרסום בווטסאפ, במסגרת התביעה העיקרית, לשלם לשגיא פיצוי בסך של 5,000 ₪. לאור הפער בין סכום התביעה, לבין הסכום שנפסק בסופו של יום בתביעה העיקרית, יישא מעבר לכך כל צד בהוצאותיו. בתביעה שכנגד ישלם שגיא לכהן פיצוי בסך של 190,000 ₪ בשל ארבעת הפרסומים, סך של 35,000 ₪ בגין שכר טרחת בא כוחו, והוצאות נוספות.