בעלי דירות בבית משותף רשאים להגביל את מספר המשתמשים באפליקציה לפתיחת החניון (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת לימור ביבי, 29.6.2026):
העובדות: ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום מקרקעין בנתניה [תיקים 7/140/2024, 7/183/2024 ו-7/307/2024]. הערעור צומצם לנושא בו הכריע המפקח: מספר המשתמשים שיוקצה לכל בעל דירה בבית המשותף, באפליקצית "פל-גייט" (המאפשרת לפתוח את השער לחניון הבית המשותף). באסיפת בעלי דירות נקבע כי יוקצו לכל דירה שני מספרי טלפון וכהשלמה כל בעל דירה יוכל לשכפל שלט המאפשר את פתיחת השער, ללא הגבלה. המערערים טענו כי בהחלטה יש כדי לפגוע בזכויות הקניין שלהם ולכן יש להורות על ביטולה.
נפסק: הערעור נדחה. אין טעות בקביעות המפקח בסוגיית מספר המנויים שניתן להוסיף לאפליקציה. המערערים התמקדו בטענות על פגיעה בזכות הקניין שלהם ובפרט פגיעה בגישה לחניה שבה יש להם זכות קניינית. הם טענו כי הגבלת אפשרות הגישה באמצעות האפליקציה לשני מנויים פוגעת בזכותם הקניינית בחניות. לא מדובר בפגיעה בזכות הקניין או בזכות הגישה. שילוב בין הזכות להכליל שני מנויים טלפוניים באפליקציה והזכות לשכפל שלטים פיזיים, מוביל לכך שאין הגבלה ממשית על מספר הנכנסים לחניון מטעמם. אלא שהלכה למעשה הסוגיה הנדונה נסבה על האופן בו תמומש זכות הגישה: כפי שנקבע על ידי הרוב, או שמא יש לאפשר לממש זכות זו בהתאם לגישת המיעוט של המערערים בלבד, על-ידי מתן אפשרות לרישום בלתי מוגבל של מנויים לכל דירה.
המערערים סברו כי בהעדר צידוק ממשי, לבד מתוספת עלות כספית, אין מקום להגביל את זכותם הקניינית לגשת לחניון באמצעות האפליקציה, המגלמת את הקידמה, ולחייב אותם להשתמש בשלט שהוא טכנולוגיה ישנה. אלא שדיוק המחלוקת מלמד על כך שהגם שהצבעים בהם נצבעה הטענה הם צבעים קניינים-מהותיים, בפועל מדובר רק במימוש האופן בו תתאפשר הגישה. זוהי סוגיה שצבעיה הקניינים מוטלים בספק, ובזכות קניינית מוחלשת, נוכח השיתופיות הכרוכה בבית משותף. מדובר בוויכוח נקודתי שאינו עקרוני ומתמקד בשאלה האם תינתן למערערים אפשרות להכליל רק שני אנשים באפליקציה או מעבר לכך. ההחלטה שהתקבלה על ידי הרוב התקבלה בשקיפות ובשוויון. המקרה אינו מצדיק לחרוג מהכלל ולפיו "הרוב קובע", בהינתן שאין הפגיעה הנטענת במערערים מגיעה כדי קיפוח, או פגיעה בזכויותיהם הקנייניות. מדובר בהחלטת רוב בעלי הדירות, בנושא שאינו מהותי, שאין כל עילה מוצדקת להתערב בה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.