המדינה לא הוכיחה את היסוד הנפשי של עבירת האזנת הסתר (הכרעת-דין, שלום חיפה, השופטת טל תדמור-זמיר, 13.5.2026):
העובדות: נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של האזנת סתר שלא כדין (סעיף 2(א) לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979) והתקנת מכשיר למטרת האזנת סתר (לפי סעיף 2(ג) לחוק). לפי האישום, הנאשם והמתלוננת היו בני זוג והתגוררו בדירה שאותה שכרה המתלוננת. נטען כי הנאשם התקין והפעיל בדירה מצלמה נסתרת, שאפשרה לו להאזין, לצפות, לקלוט ולהעתיק את שיחותיה של המתלוננת ושל הנוכחים בדירה, באמצעות אפליקציה מתאימה. המתלוננת גילתה באקראי את המצלמה והפסיקה את פעולתה. הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי רכש את המצלמה בידיעת המתלוננת.
נפסק: ביהמ"ש זיכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת קיומו של היסוד הנפשי בכל אחת מהעבירות שיוחסו לנאשם. אין מחלוקת על כך שהנאשם והמתלוננת התגוררו יחד בדירה; כי הנאשם רכש את המצלמה, שנמצאה על ידי המתלוננת באקראי; וכי בטלפון הנייד של הנאשם נמצאו סרטונים שבהם נשמעת המתלוננת משוחחת עם מאן דהוא. המחלוקת היא סביב שאלת התקנת המצלמה, הפעלתה ורצף הפעולה שלה. על המאשימה להוכיח כי הנאשם האזין לשיחה של המתלוננת באמצעות מכשיר, ללא הסכמה של מי מבעלי השיחה וכי הוא הציב או התקין את המכשיר במטרה לאפשר את אותה האזנה. בתוך כך, על המאשימה להוכיח כי מאחורי מעשי הנאשם עמדה מחשבה פלילית בדמות מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות (בהקשר להאזנה עצמה) ובדמות כוונה (בהקשר להתקנת המצלמה). המאשימה הוכיחה כי הנאשם האזין, באמצעות מצלמה, לשיחות שקיימה המתלוננת עם מאן דהוא, ללא הסכמת המתלוננת ומכאן שהוא ביצע האזנת סתר.
המאשימה לא הוכיחה שהתקיים אצל הנאשם היסוד הנפשי הדרוש (מודעות לכך שמבוצעת האזנת סתר ללא היתר כדין והצבת מכשיר כדי לאפשר בו שימוש למטרת האזנת סתר) כדי לייחס לו עבירות של האזנת סתר. שאלות רבות נותרו ללא מענה. לא הוכח איזו אפליקציה הנאשם התקין בטלפון הנייד שלו וכיצד היא הופעלה. לא ניתן מענה לשאלה כיצד מתבצעת שמירה על גבי האפליקציה והאם מדובר בשמירה אוטומטית או שמא נדרשת שמירה יזומה. שאלת מיקומן של ההקלטות והנתיב שבאמצעותו הן הגיעו לטלפון הנייד של הנאשם אף היא נותרה ללא מענה. המאשימה אף לא הוכיחה כי המצלמה אכן הופעלה למספר חודשים, כפי שנטען באישום, אלא אך שהיא פעלה ב-3 מועדים שונים, לפרק זמן כולל של כ-24 דקות. הנאשם הצליח לעורר את הספק שמא הוא אינו אשם במעשים המיוחסים לו. הנאשם טען שכלל לא התכוון להאזין לשיחותיה של המתלוננת, אלא שמטרת התקנת המצלמה היתה לקלוט באופן חזותי את המתרחש בבית והמתלוננת חיזקה את גרסת הנאשם.