הנתבעת הודתה כי מספר הטלפון שנרשם בזמן רכישה מתווסף אוטומטית לרשימת הדיוור (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 16.1.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 14 דברי פרסומת, במסרונים, ללא הסכמתו, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען עוד כי קישורי ההסרה לא היו תקינים וכי ניסיונותיו לבצע הסרה נכשלו, לרבות באמצעות פניה לשירות הלקוחות של הנתבעת. הנתבעת טענה כי מספר הטלפון הוזן במערכת הדיוור הפרסומי שלה לאחר מתן הסכמה, במסגרת רכישת סט מזוודות בשנת 2021, וכי בשל תקלה התובע הוסיף לקבל מספר מצומצם של הודעות גם לאחר שבקשת ההסרה התקבלה.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. ההודעות נושאות אופי שיווקי מובהק והן "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק. התובע נושא בנטל הראיה לתביעתו, אולם מקום בו הנמען מכחיש כי הסכים למשלוח דברי פרסומת, עובר הנטל אל המפרסם להוכיח כי ניתנה הסכמה מפורשת. התובע עצמו מעולם לא נתן לנתבעת הסכמה לקבל דברי פרסומת. היה על הנתבעת להציג אסמכתא, או טופס הצטרפות, או צילום דף נחיתה, או לכל הפחות אינדקציה משמעותית אחרת להסכמה לקבל דיוור פרסומי במסרונים. משלא צורפה כל אסכמתא לכך, ואף לא אינדקציה מינמלית לכך שבעת רכישת סט המזוודות הרוכש לא רק מילא את פרטיו, אלא גם נתן הסכמה מפורשת לקבלת דיוור פרסומי, יש לקבוע כי הסכמה זו לא ניתנה. הנתבעת הודתה כי מספר הטלפון שנרשם בעת ביצוע רכישה מתווסף אוטומטית לרשימת הדיוור וכלל לא מתבקש אישור מפורש לקבלת דיוור פרסומי. פרקטיקה מעין זו מנוגדת לדין. בנוסף, קישורי ה"הסרה" המופיעים בסיומה של כל הודעה לא היו תקינים ולא אפשרו לתובע להסיר את עצמו מרשימת הדיוור. בקביעת גובה הפיצוי יש לשקול את מכלול הנסיבות כמפורט בסעיף 30א(י)(3) לחוק התקשורת. מתקיימים מספר שיקולים לפיצוי מקסימלי עבור דברי הפרסומת ששלחה הנתבעת, לרבות כי לא התקבלה הסכמה למשלוח ההודעות וכי קישורי ה"הסרה" לא היו תקינים. מנגד, קיימים מספר שיקולים להפחתת סכום הפיצוי, ובין היתר כי מדובר בפרסום מסחרי שאינו פוגעני, ואין מדובר במפרה סדרתית של החוק. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,900 ₪ (350 ₪ על כל הודעת 'ספאם' שנשלחה) וכן הוצאות בסך 750 ₪.