הודעות הנתבע פגעו בזכות היסוד של התובע לפרטיות, חדרו למרחב הפרטי שלו ופגעו בזכותו להיעזב במנוחה במרחב זה ולשלוט בו (פסק-דין, שלום קריית-גת, הרשמת הילה שוורץ, 22.3.2026):
העובדות: תביעה שעילותיה לשון הרע ופגיעה בפרטיות. הצדדים היו שותפים עסקיים בחברה ששיווקה מוצר בשם "המחברת הגאונית", עד לפירוק השותפות ביניהם. בהתאם להסכם הפירוק, הזכויות במחברת הנייר שייכות לתובע בעוד הזכויות הדיגיטליות שייכות לנתבע. עניין התביעה, בין היתר, בהודעות WhatsApp ששלח הנתבע לקניינית הראשית של קרביץ (המשווקת את מחברת הנייר), ובהודעות ווטסאפ ששלח הנתבע לתובע.
נפסק: בין הצדדים שררה בעבר רעות והערכה, שהובילה אף להקמת חברה משותפת, אך מערכת יחסים זו נסתיימה בכעס רב והובילה להאשמות הדדיות והתדיינויות רבות. התובע טען כי הודעת הנתבע לקניינית של קרביץ היא לשון הרע. להודעה נחשפו גורמים נוספים בקרביץ והיא מקיימת את יסוד הפרסום. ההודעה היא לשון הרע. טענות כי התובע הוא נוכל ומתחזה, המשווק מוצר שלא כדין, מעצם טבען יש בהן כדי להשפיל, לבזות ולפגוע בשמו הטוב של התובע, על אחת כמה וכמה עת הללו מופנות לגורם עסקי אליו משווק אותו מוצר. אמירות אלו מציגות את התובע באור שלילי ועלולות להוביל לחשש להתקשר עמו ולפגוע בפרנסתו. חוק איסור לשון הרע אינו מבחין בין הגנה על שמו הטוב של האדם כפרט לשמו כאיש עסקים. לא קמה לנתבע הגנת אמת בפרסום. הנתבע לא הוכיח שתוכן הודעותיו לקרביץ אמת, וודאי שלא הוכיח כי התובע פועל כנוכל ומתחזה, פעולות העלולות להגיע לכדי האשמות בפלילים ולא ניתן להקל ראש בחומרתן ובהטחתן כלפי אחר, וודאי לא עת הנמען הוא מקור פרנסתו של מושא אותן הודעות. הנתבע לא עשה את הפרסום בכוונה לפגוע בתובע בכוונת מכוון או בהתנהלות זדונית. הנתבע לא הוכיח התגרות מצד התובע שהובילה לשליחת ההודעות. הנתבע יפצה את התובע ב-30,000 ש"ח על הפגיעה בשמו הטוב.
התובע טען לפיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות בשל ההודעות ששלח אליו הנתבע, כיוון ששליחת ההודעות החוזרות בידי הנתבע, גם כאשר ביקש ממנו לחדול, עולה כדי הטרדה אחרת בהתאם לסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. לטענת הנתבע ההודעות נשלחו נוכח חובות כספיים שחב התובע כלפיו. המונח 'הטרדה' בא להשלים את המעגל של מגוון שיטות החשיפה המכוונות של ענייניו הפרטיים של האדם, שאינן יכולות להיכלל במושגים של בילוש או התחקות, כאשר הטרדה אחרת יכולה לכלול מעשה הפוגע בשלוות חייו ובתחושת בטחונו האישי של אדם. הודעות הנתבע פגעו בזכות היסוד של התובע לפרטיות, חדרו למרחב הפרטי שלו ופגעו בזכותו להיעזב במנוחה במרחב זה ולשלוט בו. הנתבע שלח לתובע הודעות מטרידות, תוך שהוא משתמש בשפה בוטה, מטרידה ואף בעלת נופך מאיים. התובע ביקש מהנתבע לחדול אולם זה לא שעה לבקשתו ולהיפך, קרא לו "עבריין" והמשיך במשלוח הודעות לתובע הן לעניין חובות כספיים והן לעניין שימוש במחברת הגאונית. ככל שסבר הנתבע שהתובע פגע בזכויות כאלו ואחרות שלו, הרי שהיה עליו לפעול באמצעים החוקיים העומדים לרשותו ולא לפגוע בזכותו היסודית של התובע לפרטיות. הנתבע יפצה את התובע ב-10,000 ש"ח על הפגיעה בפרטיותו. סה"כ נפסק פיצוי בסך 40,000 ש"ח והוצאות בסך 10,000 ש"ח.