התובע לא הוכיח כי מאגר המידע של הנתבעת חייב ברישום (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, הרשם אדי לכנר, 28.5.2026):
העובדות: התובע טען כי בעת שהזמין עדשות ראיה אצל הנתבעת, השאיר את מספר הטלפון שלו כדי לקבל עדכון על הזמנתו. התובע טען כי למרות שהבהיר כי אינו מעוניין לקבל הודעות פרסומת, שלחה לו הנתבעת 2 הודעות שיווקיות בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, כשההודעה השניה נשלחה למרות משלוח הודעת הסרה ומכתב התראה. כן טען התובע לפגיעה בפרטיותו, משום שהנתבעת לא רשמה את מאגר המידע שלה. הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב מצד התובע וכי אינה חייבת ברישום מאגר מידע.
נפסק: התביעה התקבלה חלקית. שעה שהתובע טוען כי סירב להיכלל ברשימת התפוצה, על הנתבעים הנטל להפריך טענה זו. לא נסתרה טענת התובע כי סירב למשלוח הודעות פרסומת. התובע זכאי לפיצוי, אך לא מדובר במקרה כה חריג המצדיק פסיקת מלוא הפיצוי שבחוק. התובע זכאי לפיצוי על סך 700 ₪ עבור ההודעה הראשונה. לאחר שליחת ההודעה הראשונה, השיב התובע בהודעה חוזרת "הסר". הנתבעת טענה כי אינה מקבלת הודעות חוזרות למספר זה, אך הציגה כי בהודעה היה קישור להסרה. התובע נמנע מללחוץ על הקישור על מנת להסיר את עצמו, מחשש לגורם עוין העומד מאחורי הקישור. ביהמ"ש לא שוכנע כי סירוב התובע ללחוץ על הקישור נעשה בתום לב. על אף שהתובע רשאי להחזיר הודעת סירוב כתובה, עליו לפעול בתום לב בסירוב ללחוץ על קישור שיסיר אותו מרשימת התפוצה. התובע מכיר את הנתבעת, ידע שהקישור נשלח מטעמה, אך נמנע באופן מכוון מלחיצה על קישור שימנע ממנו את המשך קבלת ההודעות.
שליחת מכתב ההתראה כבר לאחר קבלת ההודעה הראשונה מעלה שאלה בדבר תום ליבו של התובע. הדרך הסבירה, בה פועל האדם הסביר, היא אינה שליחת מכתב התראה שכותרתו "התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים" לאחר הודעת פרסומת אחת בלבד. אין מדובר בשרשור של הודעות פרסומת המביא את התובע לכדי הטרדה של ממש, אלא הודעת פרסומת יחידה שהביאה את התובע למסקנה כי יש לשלוח מכתב התראה בכתב בעניין זה, אל הנתבעים. הדבר לכל הפחות מלמד על מהימנות התובע ועל כוונותיו. התובע לא פעל על מנת להקטין את הנזק, אלא הגדיל אותו בכך שנמנע מללחוץ על קישור ההסרה. אין מקום לפסוק לתובע פיצוי על ההודעה השנייה שקיבל, אשר היה בכוחו למנוע.
התובע טען כי הנתבעת אינה מחזיקה במאגר מידע רשום כחוק, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. סעיף 15א לחוק קובע כי בעל שליטה במאגר שהפר את הוראות הסעיף חשוף לפיצוי לדוגמא שלא יעלה על 10,000 ₪. התובע אף טען כי נפגעה פרטיותו, ומבסס את תביעתו על סעיף 29א לחוק. סעיף 8א לחוק קובע מהם סוגי העסקים עליהם חלה חובת רישום. מתוכן הסעיף עולה כי על הנתבעת חלה חובת רישום, בהיותה מבצעת דיוור ישיר. הסעיף קובע רף של לפחות 10,000 בני אדם רשומים במאגר, על מנת שתחול עליו חובת הרישום. התובע לא הוכיח כי הנתבעת מנהלת מרשם מסוג זה, העולה על 10,000 בני אדם רשומים, על מנת שתחול עליה חובת הרישום. חובת ההוכחה על טענות שמעלה התובע בתביעתו חלה עליו. נראה כי לתובע לא נגרם נזק כה חמור העולה לכדי פגיעה בפרטיות המצדיקה פיצוי. פרטי התובע שמורים תקופה במאגר של הנתבעת או עסק דומה שקדם להקמתה. התובע חזר ושב אל הנתבעת על מנת לרכוש עדשות שמותאמות לצרכיו כפי שרשומים במאגר. ככל שהתובע חש פגיעה בפרטיותו, וכי העובדה שהמאגר אינו רשום מהווה פגיעה בו, היה נמנע מלהתקשר בשנית עם הנתבעת, אך לא כך פעל, ובחר להתקשר עם הנתבעת כשהמאגר שברשותה אינו רשום. על אף שהחוק מאפשר הגשת תביעה, לצדו מתקיים סעיף 6 העוסק בפגיעה שאין בה ממש (זוטי דברים). התביעה אינה עוסקת בפגיעה בפרטיות שנגרמה לתובע באופן שיש בו להפעיל את סעיף קביעת הפיצויים.