מתן תרומה חד-פעמית אינה מקנה לנתבעת זכות לשלוח לתורם עשרות הודעות מוקלטות (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 9.3.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שיגרה אליו 57 הודעות מוקלטות בהן בקשות לתרומה, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי השיחות התקבלו מ-33 מספרים שונים. הנתבעת טענה כי היא עמותה ללא מטרות רווח, הפונה בהודעות טלפוניות מוקלטות בבקשות לתרומות, אך רק לתורמים מהעבר הקרוב, דוגמת התובע (התובע הודה כי תרם לנתבעת זמן מה לפני שהחל לקבל את ההודעות המוקלטות). הנתבעת טענה כי ההודעות המוקלטות כלל אינן "ספאם", שכן לא מדובר בעידוד להוצאת כספים.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. מדובר בדברי פרסומת. תכלית סעיף 30א לחוק התקשורת הוא למנוע ממפרסמים לגרום לנמען, במישרין או בעקיפין, להוציא כספים בעקבות הודעה שנשלחה אליו. בהודעות המוקלטות של הנתבעת גלומה תכלית ברורה של בקשת תרומה, קרי הוצאת כספים. העובדה כי מדובר בבקשת תרומה ששלחה עמותה אין בה די [עניין גרוניס - רת"ק 1523-08-20]. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את תביעתו, אך מקום בו הנמען מכחיש כי הסכים למשלוח דברי פרסומת, עובר הנטל למפרסם להוכיח כי ניתנה הסכמה מפורשת למשלוח ההודעות. הנתבעת טענה כי ההודעות נשלחו רק לתורמים שתרמו לה בעבר, לצורך עדכון בדבר צרכיה העכשווים. טענה זו לא נתמכה בכל אסמכתא המעידה על מתן הסכמה מפורשת (או מכללא) מצד התובע למשלוח הודעות מסוג זה, או מכל סוג אחר. אמנם התובע אכן תרם לנתבעת (תרומה ספיציפית למען מטרה מסוימת), תוך שהוא רושם את מספר הטלפון שלו, אך הוא מעולם לא נתן הסכמה לקבל הודעות כגון אלה שבבסיס התביעה. מתן תרומה חד פעמית אינה נותנת לנתבעת זכות לשלוח לאותו תורם הודעות קוליות מוקלטות, ללא קבלת אישורו לכך, בהיקף כה גדול. התובע הודה כי לא ניסה ליצור קשר עם הנתבעת על מנת שזו תסיר אותו מרשימת הדיוור (למעט מייל אחד שלא זכה למענה), אך לא מדובר בחוסר תום לב. להבדיל מאותם המקרים בהם המפרסם מאפשר הסרה מרשימת דיוור באמצעות לחיצה על קישור, לא כך הדבר שעה שמדובר בהודעות קוליות, שחלקן באורך של כשתי דקות. קבלת הודעות מוקלטות באמצעת שיחות טלפון מטרידה יותר מקבלת מסרונים או הודעות דוא"ל. הנתבעת תשלם לתובע 400 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 22,800 ש"ח וכן הוצאות בסך 1,500 ש"ח.