הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הסכים לקבל ממנה דברי פרסומת (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 14.1.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 3 מסרונים פרסומיים, לא הסכמתו וחרף בקשות הסרה, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת הודתה במשלוח ההודעות, אך טענה כי הדבר נעשה אך ורק בשים לב להסכמתו המפורשת של התובע לקבלת דיוור פרסומי. הנתבעת טענה עוד כי לא איתרה כל בקשת הסרה.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת שיגרה לתובע 3 הודעות בעלות תוכן שיווקי מובהק, שמטרתן למשוך את הנמען לרכוש את מוצריה. הכלל הוא כי התובע נושא בנטל הראיה לתביעתו, אולם מקום בו הנמען מכחיש כי נתן את הסכמתו למשלוח דברי פרסומת, עובר הנטל אל כתפי המפרסם להוכיח כי ניתנה הסכמה מפורשת. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לקבל דיוור פרסומי הן באמצעות מסרונים והן בדוא"ל שעה שהזמין ממוצריה, אלא שלא הוכיחה את טענתה זו. היה על הנתבעת להציג אסמכתא או טופס הצטרפות, או לכל הפחות אינדקציה כלשהי אחרת לקיומה של הסכמת התובע לרישום שירותיה. הנתבעת תשלם לתובע 500 ש"ח עבור כל הודעה וסה"כ 1,500 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 350 ש"ח.