הוט מובייל שיגרה לתובע 2 מסרונים פרסומיים לאחר שביקש הסרה (פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, הרשמת דורון זיו-אב, 6.1.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתו, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, אף לאחר ששלח בקשת הסרה. הנתבעת אישרה את משלוח ההודעות, אך טענה כי משלוח ההודעות עד בקשת ההסרה היה כדין, שכן התובע היה לקוח שלה. 

נפסק: ההודעות שנשלחו לתובע הן בגדר דבר פרסומת. המסרים נועדו לעודד את הנמענים לפנות לנתבעת בדבר חבילות גלישה בעת טיסה לחו"ל. אמנם יש ממש בטענה לפיה יש במסרונים "יידוע" של התובע, כלקוח, על זכותו לחבילת גלישה, אולם הטפל שקול לעיקר. שיווק חבילה שתיועד ל"בן משפחה" מצטייר כחשוב לא פחות מהאפשרות העומדת לנתבע למימוש חבילת הגלישה שרכש. אכן הייתה בין התובע והנתבעת התקשרות חוזית, קודם למשלוח ההודעות. הנתבעת הראתה כי בהתקשרות נכללה רשות לנתבעת להשתמש בפרטי התובע  לצורך משלוח דברי פרסומת, כל עוד התובע, כלקוח, לא יבקש להסירו מרשימת התפוצה. לאחר ההודעה הרביעית שנשלחה, התובע הודיע לנתבעת על סירוב לקבל דברי פרסומת, באמצעות משלוח המילה "לא" בהודעת טקסט. חרף זאת, הנתבעת שיגרה לתובע שתי הודעות נוספות. לפיכך, 4 ההודעות הראשונות נשלחו כדין ושתי ההודעות הנוספות נשלחו שלא כדין לאחר בקשת הסרה. הגם שמדובר בהפרה של החוק, מדובר בהפרה ברף הנמוך. התובע היה לקוח של הנתבעת ולא שלל קבלת דיוור פרסומי. התובע השתהה בטרם הלין על המטרד שהסבו לו הדיוורים הפרסומיים, וזמן קצר לאחר שביקש להסירו מרשימת התפוצה – חדלה הנתבעת מלשגר אליו הודעות פרסומת. הנתבעת תפצה את התובע ב-400 ש"ח עבור שתי ההודעות ובהוצאות בסך 50 ש"ח.