לא ניתן לאפשר נבירה בחייו הפרטיים של העד על ידי איסוף מסמכים עליו באמצעות צו שיפוטי (החלטה, שלום ראשל"צ, השופט אבי וסטרמן, 22.12.2025):

העובדות: בקשת הנאשם לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לתת צו המורה לחברת איתוראן למסור נתונים הנוגעים לרכבה של המתלוננת בתאריכים שונים, ולהורות על מתן צו לחברת סלולר להמציא פלט שיחות יוצאות ונכנסות ממספר הטלפון של המתלוננת למספר הטלפון של אחותה בשני מועדים. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו, ב-7 אישומים, עבירות של תקיפת בן זוג, איומים, והיזק לרכוש במזיד, כלפי המתלוננת ורכושה. המבקש טען כי יש בחומר המבוקש כדי לאשר או להפריך את טענות המתלוננת. המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי היא "מסע דיג" בחייה הפרטיים של המתלוננת, וכי אין כל הצדקה לפגיעה הברורה בפרטיותה הכרוכה בקבלת החומרים המבוקשים.

נפסק: סעיף 108 לחסד"פ קובע כי "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו". ביהמ"ש העליון עמד על הדמיון, מבחינת השיקולים הדרושים להכרעה, בין הליך של בקשה לעיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ לבין ההליך לפי סעיף 108 לחוק. יש לערוך הבחנה ראשונית בין נתונים הנוגעים לאירועים הנטענים בכתב האישום (גם אם בעקיפין), לבין נתונים שאינם רלוונטיים לאירועים אלה. תנאי בסיסי למתן צו בנדון הוא היות החומר בעל רלוונטיות לאישום. הבקשה לקבלת הצו בהקשר זה, בהתבסס על טענה לאמירות כאלה ואחרות של המתלוננת, מתייחסת לעניינים צדדיים שאינם רלוונטיים למיוחס בכתב האישום, ורחוקים מליבת התיק ולכן הבקשה נדחתה בהקשר זה. לשיטת ההגנה די בטענה כי חומר כלשהו נדרש לבחינת מהימנות המתלוננת על מנת להצדיק קבלתו לפי סעיף 108. אין לקבל עמדה זו, שהכרה בה תאפשר להגנה במשפט ליצור "חזיתות עובדתיות" חדשות, גם אם מלאכותיות, מול גרסת עדי תביעה; זאת, אף כאשר הקשר בינן לבין המיוחס בכתב האישום הוא רופף ושולי.

בהמשך ניתן יהיה לבקש על הבסיס האמור את המצאתם של חומרים שונים שבחשיפתם יהיה כדי לפגוע בפרטיות העדים, בלא שיש בחומרים אלה רלוונטיות כלשהי לאישום. על מנת להצדיק את הפגיעה בזכותו של העד לפרטיות לא ניתן להסתפק בטענה הכללית כי החומרים נדרשים לבחינת מהימנותו, ועל ההגנה להצביע על כך שהחומר המבוקש הוא בעל ערך ראייתי ממשי לאישום; כשמדובר בעניינים המצויים בשוליו, ובשולי שוליו של האישום, לא ניתן לאפשר נבירה בחייו הפרטיים של העד על ידי איסוף מסמכים עליו באמצעות צו שיפוטי. בהינתן הפגיעה המשמעותית בפרטיות המתלוננת הכרוכה בקבלת נתונים לגבי מיקומו של רכבה במשך ימים ארוכים, נדרש כי מדובר יהיה בנתונים שיש בהם רלוונטיות לאישומים המיוחסים; עם זאת, אף אחד מהתאריכים שצויינו אינו קשור לאירועים המתוארים בכתב האישום, וההגנה אף לא טרחה לציין מה ההצדקה לקבלת הצו, שיש בו כדי להביא לפגיעה של ממש בפרטיות המתלוננת.

אשר למידע הנוגע, במישרין או בעקיפין, לאירוע המיוחס במסגרת האישום השני, יש לקבל את בקשת הנאשם בחלקה. במה שנוגע לבקשה לקבלת המידע על תנועות רכבה של המתלוננת, הרי שמדובר במידע הנוגע לליבת האירוע המתואר באישום השני. המתלוננת מסרה כי חזרה ממפגש עם חברותיה, החנתה את רכבה בחניית ביתה, יצאה מן הרכב ואז פגשה בנאשם. הנאשם טען כי האירוע כלל לא התרחש. נתונים הנוגעים למיקומו של הרכב במועד הרלוונטי עשויים להיות בעלי ערך ראייתי לאישום. המאשימה תפעל לביצוע הצו מול חברת איתוראן. על מנת לצמצם את הפגיעה בפרטיות המתלוננת יועברו תוצרי הצו לידי המאשימה בלבד, אשר תעביר לב"כ הנאשם פראפראזה בה יימסר אך ורק הנתון הבא: האם בתוך טווח הזמנים הגיע רכבה של המתלוננת לכתובת בה התגוררה באותה עת, לאחר שלפני כן היה ממוקם במקום אחר (המיקום האחר לא יימסר). שונה המסקנה לגבי הבקשה למתן צו לחברת הסלולר לצורך קבלת פלט השיחות הנכנסות והיוצאות ממכשיר הטלפון של המתלוננת למכשיר הטלפון של אחותה. המתלוננת לא שללה ולא אישרה את הטענה כי התקשרה לאחותה מיד לאחר האירוע. בנסיבות אלה לא הובהר מדוע יהיה בקבלת פלט שיחות, אשר יאשר או ישלול קיומה של שיחה כזו, כדי לאשר או להפריך את גרסתה, אשר מלכתחילה אינה נוגעת לליבת האישום.