בקשת האישור אינה מתמקדת בפרסום באתר כנדבך מרכזי, אלא כרכיב עובדתי בלבד (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופט אבי גורמן, 10.2.2026):

העובדות: בקשת המשיבה להעביר את הדיון בתובענה לביהמ"ש המחוזי בת"א, בשל היעדר סמכות מקומית. המבקש הגיש בקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד המשיבה, לאחר שעיין במחירי רכבים באתר המשיבה ורכש רכב בסניף המשיבה, הטעתה אותו לחשוב כי המחירים שהיא מציגה הם המחירים הרגילים או המקובלים, בעוד שלמעשה היו אלה מחירים פיקטיביים או מנופחים. המשיבה טענה כי יש להעביר את הדיון בשל קיומה של תניית שיפוט ייחודית בהסכם המכר, וכן לאור הליכים קודמים בנושא וניסיון המבקש לבצע "פורום שופינג".

נפסק: הבקשה התקבלה. קיימת תניית שיפוט ייחודית לבתי המשפט בת"א בהסכם המכר עם המבקש. בהתאם לתקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קיימת לביהמ"ש המחוזי בת"א סמכות בלעדית לדון בתובענה. הסכם המכר אחיד כלפי כל לקוחות המשיבה. המבקש טען כי במקרים של תביעות על "פרסום או סחר ברשת האינטרנט" נקבע כי תקנה 7(ב) בתקנות גוברת על תניית שיפוט ייחודית, ולכן קיימות סמכות. המבקש אמנם ציין בבקשת האישור מספר פעמים את המילה "אינטרנט", או הזכיר את אתר המשיבה, אך בקשת האישור אינה מתמקדת בעצם הפרסום באתר כנדבך מרכזי בתובענה, אלא כרכיב עובדתי גרידא ממה שנטען כי אירע. העובדה כי יש למשיבה אתר וכי גם באמצעותו מתבצע פרסום, לא מביאה לכך שמדובר בתובענה העוסקת בפרסום באינטרנט או בעסקה מקוונת. בקשת האישור לא הדגישה את השיווק באינטרנט. להיפך, היא מדגישה כי הליקויים עליהם הצביעה קיימים במכירות המתבצעות על ידי המשיבה אף במגרשי מכוניות ובסניפיה השונים. את רכבו רכש המבקש בסניף המשיבה בפ"ת, ולא דרך האינטרנט או בהקשר הנובע מהפרסום שם. הפרסום באינטרנט אינו מהווה נדבך משמעותי בתביעה ובבקשת האישור. כיום חלק ניכר מאוד מהעסקים הפועלים בתחום המכירות מחזיקים גם אתר ומפרסמים אף באמצעותו. אם נפרש את תקנה 7(ב) באופן רחב, כך שהיא תחול גם במקרים בהם רכיב הפרסום האינטרנטי אינו דומיננטי כלל לתביעה, התוצאה תהא אי כיבוד רחב של תניות שיפוט עליהם הסכימו הצדדים, ובכלל זה תניות שיפוט ייחודיות. אין לכך הצדקה ולכך לא כיוון המחוקק.