הפרסומים חורגים מביקורת לגיטימית. הם כוללים ייחוס בעל אופי עובדתי-מוסרי חמור ונוסחו בלשון מבזה ולעגנית (פסק-דין, שלום ראשל"צ, הרשמת לימור נסים-לב, 22.2.2026):
העובדות: תביעה כספית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, שהגישה התובעת, זמרת ומשפיענית רשת, נגד הנתבע, בשל פרסומים שפרסם כלפיה באינסטגרם ופייסבוק. התובעת העלתה בעמוד האישי שלה ברשת החברתית סרטון של שיר חדש שהוציאה. כתגובה לסרטון פרסם הנתבע בעמוד האינסטגרם של התובעת מספר תגובות וכן שלח לה הודעות פרטיות. התובעת טענה כי הפרסומים מכילים ביטויים פוגעניים מבזים ובעלי אופי מיני, תוך פגיעה מכוונת בשמה הטוב ובמעמדה המקצועי. הנתבע לא הכחיש את הפרסום, אך טען שאין בדברים לשון הרע, ולחילופין כי עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק.
נפסק: ההודעות הפרטיות ששלח הנתבע לתובעת אינן פרסום לשון הרע בשל היעדר אלמנט הפרסום. לא הוכח כי הודעות אלה הגיעו לידיעתו של אדם נוסף, ואף לא הוכח כי הייתה אפשרות ממשית וסבירה כי יגיעו לאדם אחר זולת התובעת. מדובר בהודעות פרטיות שנשלחו בתכתובת ישירה בין הצדדים, שמטיבן אינן פתוחות לציבור ואינן נגישות לאחרים אלא אם יועברו על ידי הנמען עצמו. לעומת זאת, שתי תגובות לסרטון התובעת, שפרסם הנתבע בעמוד האינסטגרם שלה, הן פרסום לשון הרע ואינן חוסות תחת ההגנות שבחוק. התגובות פורסמו כתגובה לפוסט עם סרטון שהעלתה התובעת בעמוד שלה, לו מנויים כ-72.6 אלף עוקבים. פרסום במרשתת, לרבות פרסום 'פוסט' בפייסבוק, הוא פרסום לכל דבר ועניין. בהתחשב בזהותה של התובעת כזמרת ואושיית רשת שפרנסתה נשענת במידה רבה על תדמיתה הציבורית, הפרסומים עונים על הגדרת "לשון הרע" כמשמעותה בחוק. לגבי תגובות אחרות נקבע כי אינן לשון הרע. לא עומדת לנתבע הגנת אמת בפרסום. אין המדובר באמירות שגלומה בהן אמת עובדתית כלשהי והאמירות נוגעות בעיקרן לחייה הפרטיים של התובעת, וקשה לראות בהן עניין ציבורי המצדיק את פרסומן, גם אם היו נכונות.
אף אחת מהגנות תום הלב אינה מתקיימת בנסיבות המקרה. הפרסומים חורגים מגבולות ביקורת לגיטימית. הם כוללים ייחוס בעל אופי עובדתי-מוסרי חמור, ללא תשתית ראייתית, ונוסחו בלשון מבזה ולעגנית. בנסיבות אלה, אין תחולה להגנות תום הלב הקבועות בחוק. חילופי הדברים בין הצדדים אינם שוללים את קיומה של העוולה, אך הם אחד השיקולים שיש להביא בחשבון בעת פסיקת גובה הפיצוי. בהתחשב במכלול השיקולים, חומרת הביטויים והקונוטציה המינית שבהם; תפוצת הפרסום במרחב ציבורי; מעמד התובעת כאושיית רשת; היעדר התנצלות או חרטה ממשית; ומנגד, העובדה כי מדובר במספר תגובות במסגרת חילופי דברים ולא בקמפיין מתמשך; יש לפסוק פיצוי משמעותי אך שאינו מצוי ברף העליון. הפיצוי צריך לשקף הכרה בפגיעה ולהציב גבול ברור לשיח משפיל ומחפיץ, אך לא להפוך לפיצוי עונשי שאינו מידתי. הנתבע יפצה את התובעת ב-12,000 עבור שני הפרסומים ויישא בהוצאות בסך 3,000 ש"ח.