התובעת הפנתה להוראות חוק, פסקי דין ולציטוטים רבים שאין להם זכר (החלטה, אזורי לעבודה ת"א, הרשם שלמה בן נחום, 19.3.2026):
העובדות: הנתבע הגיש בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו בהליך. בביה"ד מתבררת תביעת התובעת, שהועסקה כפקידה במשרד עו"ד של הנתבע, לתשלום זכויות שונות הנובעות מיחסי העבודה ששררו בין הצדדים. התובעת הגישה תגובה לבקשת הנתבע. בתשובתו לתגובת התובעת, טען הנתבע כי לצורך ניסוח התגובה נעשה "שימוש בבינה מלאכותית" וכי פס"ד שאוזכרו בתגובה "כלל אינם קיימים במאגרים המשפטיים...". הנתבע עתר להורות על מחיקת התגובה. ביה"ד בחן את הדברים ובהחלטה מיום 2.3.2026 הצביע על הפערים שהתגלו והדגיש את החומרה הגלומה בהתנהלות זו. התובעת הגישה הבהרה, בה טענה, בין היתר, כי השתמשה בבינה מלאכותית לצורך ניסוח התגובה, וטענה לאי-דיוק בציון מספרי ההליכים, מטעמים טכניים, וכן הדגישה כי אינה מיוצגת.
נפסק: בקשת הנתבע להפקדת ערובה התקבלה. תום ליבו של בעל הדין הוא שיקול רלוונטי בנוגע להפקדת ערובה. בנסיבות המקרה יהיה זה מוצדק להורות לתובעת להפקיד ערובה, חרף כך כי מדובר בצעד חריג, בהיותה אזרחית ותושבת ישראל, אף מבלי להידרש לסיכויי התביעה כשלעצמם. התובעת הגישה תגובה מטעמה בה כללה לא פחות מ-69 הפניות לפסיקה שאינה קיימת וציטוטים רבים שלא נמצאו במאגרים המשפטיים. ביהמ"ש החליט לתת לתובעת ההזדמנות להבהיר, באופן ממוקד, מה מקור אותם ציטוטים והפניות. התובעת לא עשתה כן. תחת זאת תירצה פערים אלו ב"טעמים טכניים" שעניינם שינוי שיטת האזכור של פסיקת בתי הדין לעבודה; בכך שאיננה מיוצגת; ובכך שמכל מקום תגובתה מבוססת על עקרונות משפטיים שרירים וקיימים. אין בטענות הנ"ל ממש או כדי להצדיק את התנהלות התובעת, שהטעתה את הנתבע ואת ביה"ד, כשהפנתה בתגובתה לעשרות רבות של פס"ד, כמו גם להוראות חוק וציטוטים, שלא היו ולא נבראו.
העובדה כי בנקודת זמן מסוימת בעבר שונתה שיטת האזכור של פס"ד בבתי הדין לעבודה, אינה מעלה או מורידה בהקשר זה. גם בעובדה שהתובעת איננה מיוצגת אין להצדיק התנהלות זו. התובעת הציגה עצמה כ"משפטנית", כך שתחום המשפט אינו זר לה והיא אמורה לדעת כי בכתבי הטענות נפרשת מלוא יריעת המחלוקת בפני ביה"ד ומתבררת בין הצדדים. בנוסף, גם אם בעל דין איננו מיוצג, הדבר "אינו מקנה לו זכויות יתר". על הפונים לביה"ד, "מיוצגים ושאינם מיוצגים כאחד, מוטל הנטל לבחון כי התקדימים אליהם הם מפנים – שאינם עניין 'טכני', כי אם הרוח הפועמת בכתבי הטענות – אכן קיימים, ומבססים את טענותיהם". התובעת טענה כי התנהלותה אינה כה חמורה שעה שהעקרונות עליהם מבוססת תגובתה נכונים ומעוגנים בפסיקה, גם אם לא בפסיקה ובהוראות החוק המוטעים אליהם הפנתה. אין לקבל טענה זו.
הפסיקה כבר הביעה דעתה באשר לחומרה היתרה שיש לייחס לניסוח כתבי טענות תוך הפנייה למקורות שאינם קיימים, במנותק מהשאלה האם "העקרונות המשפטיים" עליהם מתבסס אותו כתב טענות נכונים אם לאו. עצם ניסוח כתב הטענות באופן שכזה מטעה את יתר בעלי הדין ואת ביה"ד ולכן חמור הוא ואין להסכין לו. יש בכך גם כדי להפר את חובת תום הלב הדיונית [עניין פלונית - בג"ץ 38379-12-24; עניין העמותה לקידום זכויות כלבים - בג"ץ 23602-01-25]. בעניין פלונית נדרש ביהמ"ש העליון אף לכלים המעשיים העומדים בפני ביה"ד לצורך התמודדות עם התנהלות חמורה זו, שאף השתמש בכלים אלה והורה על מחיקת ועל דחיית הליכים תוך חיוב בהצאות [עניין שנער - סע"ש 25874-06-25; עניין פלוני - סע"ש 73945-07-25].
התנהלות התובעת נגועה בחוסר תום לב, למצער כלפי הנתבע וגם ביה"ד השקיע תשומות מיותרות בשל אופן התנהלותה [עניין גבארין - ב"ל 47385-02-23]. לפי ההלכה בעניין פלונית, ועל יסוד תקנה 40 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, יש להורות על מחיקת התגובה מהתיק בהינתן התנהלות התובעת. בהיעדר תגובה יש להורות על קבלת הבקשה כך שהתובעת תפקיד ערובה בקופת ביה"ד להבטחת הוצאות הנתבע ולצורך המשך ניהול ההליך. במחיקת התגובה לבדה, חלף מחיקתה או דחייתה של התביעה כולה, באופן המביא לקבלת הבקשה, יש כדי לאזן בין הצורך במתן מענה ההולם את "החומרה היתרה" שבהתנהלות התובעת ובין הצורך שלא לפגוע בזכות הגישה שלה לערכאות יתר על המידה, המביא בחשבון אף את העובדה כי התובעת אינה מיוצגת. יש להעמיד את הערובה על סך נמוך (יחסית) של 1,500 ₪ בלבד. בהתחשב בחומרת הדברים יש מקום להטיל על התובעת גם הוצאות בסך 1,500 ש"ח [עניין עמותת חסידי חוסני אלקואסמי - עע"מ 6470/20; עניין חגיגי - עפ"ס 76500-11-25].
העובדה שהתובעת אינה מיוצגת קיבלה משקל גם בפסיקת ההוצאות לעיל, וגם בכך שלא נפסקו הוצאות לטובת אוצר המדינה, על אף שהתנהלות התובעת הביאה להשחתת זמן שיפוטי יקר, משאב השייך לציבור בכללותו [עניין גדבאן - ת"א 31828-07-24; עניין חגיגי; עניין צפריר - רע"א 10041-11-25; עניין ארליך - בר"מ 37942-05-25].