הנתבע לא הוכיח כי פעל בשקידה סבירה לאתר את יוצרי הצילומים לפני השימוש בהם באתר (פסק-דין, שלום נתניה, השופטת מירב דניאל בונן, 8.3.2026):

העובדות: תביעת זכות יוצרים. התובעים טענו כי הנתבע השתמש ללא רשות, וללא מתן קרדיט, בשני צילומים שצילמו התובעים 2 ו-3, שזכות היוצרים בהם הוקנתה לתובעת 1. הצילום הראשון הוא של חשוד באירוע פלילי, שצילמה התובעת 2. הצילום השני הוא של חה"כ גדי יברקן, שצילם התובע 3. התובעים טענו כי הנתבע העלה את שני הצילומים לאתר האינטרנט שלו, לצרכים מסחריים. הנתבע טען, בין היתר, כי העלה את הצילומים לאתר "גדרה היום", שהוא אתר קהילתי לא מסחרי, שהנתבע פועל בו בהתנדבות. הנתבע טען כי קיבל את הצילומים מפרסומים נפוצים ברשתות חברתיות, ללא דרך מעשית לאתר את המקור, וכי פרסם את הצילומים לפי סעיף 27א לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. כן טען הנתבע להגנה לפי סעיף 56א לחוק.

נפסק: בכתב ההגנה הודה הנתבע כי פרסם את שני הצילומים באתר "גדרה היום", ללא קבלת רשות התובעת 1 וללא מתן קרדיט לצלמים. יצירת צילום הוכרה כיצירה אומנותית לפי סעיף 1 לחוק זכות יוצרים. הנחת המוצא היא כי הצילומים מוגנים בזכויות יוצרים ואין מחלוקת כי התובעת 1 היא בעלת הזכויות בהם. פעולות הנתבע בצילומים הן העתקה והעמדה של הצילומים לרשות הציבור, לפי סעיפים 12 ו-15 לחוק. התובע טען כי השתמש בצילומים באופן מותר לפי סעיף 27א לחוק, שכן מדובר ביצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע או לא אותר. שימוש מסוג זה מותר רק אם מתקיימים התנאים המצטברים המפורטים בחוק. הנתבע לא הוכיח כי פעל בשקידה סבירה לגילוי או לאיתור היוצר של איזה משני הצילומים לפני השימוש בהם ואף לא ציין באופן ברור כי השימוש בצילומים נעשה בהתאם לסעיף 27א לחוק.

בקביעת גובה הפיצוי הסטטוטורי ישקול ביהמ"ש, בין היתר, את עוצמת ההפרה, מספרן ומשכן של ההפרות, סוג היצירה, אשמו של המפר ותום לבו, אופיו וגודלו של העסק המפר. כאשר ההפרה היתה ממושכת והניבה למפר רווחים למכביר, או כאשר המפר פועל בחוסר תום לב, יטו בתי המשפט לפסוק פיצויים בסכום המירבי. הנתבע טען כי חלה הגנת סעיף 56א לחוק, שפוטרת אותו מתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 56 לחוק, אך לא עמד בנטל להוכיח את ההגנה. הנתבע לא הוכיח כי לא העתיק את הצילומים מאתר התובעת 1, שמטרתו מכירת היצירות הכלולות בו או מתן רישיון לשימוש בהן. אף לא התקיים התנאי בסעיף 56א(א)(3)(א), שהוא תנאי מצטבר ודי בו כדי שלא תחול הגנה. הנתבע לא הוכיח כי הפרת זכות היוצרים לא היתה למטרה מסחרית. באתר קיימים פרסומים לרבות שימוש במודל של גוגל, שמטרתם, לכל הפחות, להגדיל את היקף החשיפה של האתר לקהל הרחב ולהפוך לעיתון דיגיטלי המוביל בגדרה [עניין פלאש 90 נ' שופר - ת"א 15248-05-17]. 

אשר לגובה הפיצוי, אמנם הנתבע פעל באדישות, בעצימת עיניים ושלא בתום לב כאשר השתמש בצילומים באתר, ומבלי שפעל בשקידה סבירה לאתר את בעל זכות היוצרים, אך הסיר את ההפרה מיד עם פנית התובעים (עם זאת, הוא לא התנצל ולא הציע פיצוי). התובעים לא הוכיחו כי ההפרות הניבו לנתבע רווחים או כי גרמו להם נזק ממשי. הנתבע יפצה את התובעת 1 בסכום של 10,000 ש"ח עבור הצילום הראשון ובסכום של 6,000 ש"ח עבור הצילום השני. הזכות המוסרית בצילומים שייכות לתובעים 2 ו-3. הנתבע פגע בזכות הייחוס של הצלמים על יצירותיהם, כאשר בצילום השני אף שינה את צבע הרקע. בשני המקרים נוספה האות "ג'" כאשר נכתב באתר כי "כל הזכויות שמורות ל"גדרה היום", מקום שאין הדבר כך. עבור הפרת הזכות המוסרית ישלם הנתבע סך של 5,000 ש"ח לכל צלם. הנתבע אף יישא בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.