(פסק-דין, שלום ת"א, השופט גיא הימן): הקלות של הפרת זכויות יוצרים באמצעות האינטרנט מחייבת החמרה בשיעור הסנקציה בגינה.
העובדות: עניין התביעה בצילום המתעד תלמידים שוקדים, שצילם התובע 2 ושזכות היוצרים בו הוקנתה לחברה בבעלותו (התובעת 1). הנתבעת, עמותה שמפעיל הרב אמנון יצחק, השתמשה בצילום באתר העמותה (במסגרת הזמנה ללימוד תורה), ללא רשות התובעים וללא קרדיט לצלם. הצילום פורסם באתר העמותה במשך כ-6 שנים והוסר מיד עם פנית התובעת. הנתבעת הודתה באחריות להפרת זכויות התובעים ואף שילמה לתובעת 1 פיצויים בסך 1,500 ש"ח (סכום שהתובעים מיאנו לראות בו פיצוי הולם). המחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעורו הראוי של הפיצוי בגין הפגיעה והנתבעת עמדה באופן דווקני על ניהולו של ההליד עד תומו.
נפסק: חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, מאפשר לתבוע פיצוי ללא הוכחתו של נזק (סעיף 56 לחוק, המונה גם שורת שיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בבואו לפסוק פיצוי). הצילום נשוא התביעה אינו "תמונה פשוטה וחסרת ייחוד" כטענת הנתבעת. בעשיית התצלום נדרש התובע 2 ליצירתיות ולמאמץ. העובדה כי צילום מתעד אירוע מחיי היום-יום, של אירוע שכיח, אינו מפחית מערך היצירה או מייחודיותה.
זוהי עבודתו של צלם העיתונות. היצירה, כמו הפרתן של הזכויות בה, נדרשת להיבחן על רקע מיהותו של היוצר ומהותו של מלאכתו. ייתכן כי מבין תצלומים של עיתונות לא שיקף התצלום הנדון את הנסיבות הייחודיות ביותר שניתן להעלות על הדעת. ברם, מבין צילומי-העיתונות הרי זוהי יצירה, שיש להגן על המאמץ הממשי שהושקע ביצירתה. יש להגן על מקומה בין קנינו של בעל הזכות ויש להרתיע מפרים מפני שימוש אסור בה.
אדם הנוטל שלא כדין תצלום המצוי במאגר היצירות של התובעים, פוגע באורח מובהק במודל שעליו מבוסס עסקם של התובעים. פגיעתה הנוספת של נטילה אסורה של תצלום היא בזכותו המוסרית של הצלם. בנדון הפגיעה בזכות המוסרית היא בשיעור בינוני. משמעות ממשית נודעת למדיה בה נעשה השימוש. נטילה ממקום אחד באינטרנט לשם שימוש במקום אחר בה. נטילה קלה ופשוטה. קלותה של ההפרה מחייבת החמרה בשיעורה של הסנקציה בגינה.
הנתבעת טענה כי התובעים מנצלים את זכויותיהם לפי חוק לשם התעשרות שאינה הוגנת. התביעה אינה מקימה חשש מפני ניצולו לרעה של ההליך השיפוטי או מפני שימוש שאיננו בתום לב של התובעים בזכויותיהם. אמנם סכום התביעה מופרז, אך בהגישם את התביעה עמד לנגד עיניהם של התובעים, ראש וראשונה, הרצום להפסיק ולכל הפחות לצמצם, באורח פרטני בידי הנתבעת ובאורח כללי הצופה פניהם של משתמשים אחרים, את הפגיעה בזכויותיהם.
רחוקים אנו עדיין מן המנוחה והנחלה המשפטית בנדון. מצב דברים נורמטיבי ובו שימוש שאינו מורשה בתצלומים ברשת האינטרנט הוא אסור, טרם קנה לו מושב בתודעתם של משתמשים. בגיבושה של הנורמה הנדרשת עלולים נתבעים, לעתים, לשלם מחיר. יש לצפות לכך שעם הרחבתה של האכיפה תצטמצמנה גם ההפרות וממילא יפחת היקפן של תביעות. עד שייעשה כן נמצא מי שהפר את הדין חוליה מתחייבת ובלתי נמנעת במאמץ לחולל את התמורה התודעתית המתחייבת ובעקבותיה את השינוי המיוחל בהתנהגות.
מכלול השיקולים מוביל לכך כי הנתבעת תפצה את התובעים ב-17,500 ש"ח בגין הפגיעה בזכות היוצרים ובסך נוסף של 8,000 ש"ח בגין הפגיעה בזכות המוסרית (סה"כ 25,500 ש"ח), בנוסף על 1,500 הש"ח שכבר שולמו. הנתבעת, לאור אופן ניהול ההליך עד תומו, תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 23,400 ש"ח.