אין לצפות שיינתן קרדיט לשם שנכתב כי נחסם בחשד כי הוא פיקטיבי (פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטת תמר בר-אשר, 17.12.2025):
העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בבית-שמש [ת"ק 68173-01-25], שקיבל בחלקה את תביעת המשיבה נגד המבקש, קבע כי המבקש הפר את זכויות יוצרים של המשיבה בצילום, וחייב אותו לפצות אותה ב-8,000 ש"ח. המבקש, מרכז פלורליסטי למחקר, הגות וחינוך יהודי, העלה לאתר שלו מערך שיעור שכלל קטע תמונה של קופת צדקה (ללא שם הצלם). המשיבה טענה כי היא צלמת התמונה וכי העלתה אותה לאתר ויקישיתוף (Wikimedia Commons), המאפשר שימוש חופשי בתמונות שבו בכפוף למתן קרדיט. המשיבה טענה היא משתמשת במספר שמות משתמש, כולל "JHistory" ו"יעל י" וכי המבקש הפר את זכויות היוצרים שלה שעה שפרסם את התמונה ללא קרדיט.
המבקש טען כי המשיבה כשלה בהוכחת טענתה כי היא יוצרת התמונה; כי התמונה מוצגת בויקישיתוף בזהות בדויה, שהועלתה תחת זהות פיקטיבית, כך שאין כל דרך סבירה לקשור בין יוצר התמונה לבין המשיבה והפנה להליך דומה של המשיבה [עניין אסף - ת"א 11222-03-23] בו נדחתה תביעתה. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי המבקש הפר את זכויותיה של המשיבה בשל אי עמידה בתנאי הרישיון והשימוש באתר ויקישיתוף ובשל כך שלא פירסם קרדיט לצד התמונה. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין שניתן. מדובר בנסיבות כמעט זהות לעניין אסף והמסקנות באותו עניין נכונות. מאותם טעמים היה על ביהמ"ש קמא לדחות גם את תביעת המשיבה. אין מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא בשאלה אם היצירה ראויה להגנת חוק זכות יוצרים. אף נראה כי לא הייתה מחלוקת בעניין הקביעה כי השימוש בתמונה היה שימוש הוגן לפי סעיף 19 לחוק. המחלוקת היא בשאלה אם עלה בידי המשיבה לבסס את טענתה כי היא יוצרת התמונה ואם פרסום התמונה באתר המבקש היה בגדר שימוש מותר או שהיה בפרסום משום פגיעה בזכות המוסרית של המשיבה.
בדומה לעניין אסף, המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה כדי לבסס את טענתה כי היא צלמת התמונה ובעלת זכויות היוצרים בה. המבקש לא יכול היה לדעת, אף לא לאחר שקידה סבירה, כי המשיבה היא זו שצילמה את התמונה. לא היה מקום למתן קרדיט לזהות בדויה, שזהות בעליה לא ידועה בציבור. שמה של המשיבה לא מופיע בשום מקום או קישור לתמונה. שמו של היוצר המצוין סמוך לתמונה מפנה לשם "JHistory", שהקשה עליו לכל היותר מפנה אל השם "יעל י". בדיקת הדף של ערך זה מעלה כי מדובר בשם משתמש חסום, בשל כך שנחשד כי מדובר במשתמש בדוי, שנהוג לכנותו Sock Puppet ("בובת גרב"). לערך זה יש שמות בדויים רבים מאוד, אך אף לא אחד מהם כולל את שמה של המשיבה.
אפילו נניח כי הכינויים "JHistory" או "יעל י" הם שמות בדויים של המשיבה, אין בכך כדי לסייע לה. סעיף 64(1) לחוק קובע חזקה לפיה אם שם היוצר מופיע על היצירה, כי אז "חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה". אמנם הסעיף מוסיף וקובע כי "החזקה האמורה... תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם", אולם לעניין שם בדוי נקבע כי החזקה תחול "ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור". המשיבה לא הראתה זהותה כנושאת את השם הבדוי "JHistory" או "יעל י" ידועה בציבור. אין לצפות שיינתן קרדיט לשם כלשהו שלגביו צוין כי הוא נחסם בשל חשד כי הוא פיקטיבי. מאחר שבעל זכות היוצרים לא אותר ואף לא ניתן היה לאתרו, אף לא בשקידה סבירה, ממילא לא ניתן לומר כי פרסום התמונה ללא ציון שם הצלם נעשה שלא כדין או כי יש לזכות את היוצר העלום בפיצוי בשל הפרסום (סעיף 27א בחוק זכות יוצרים).
אפילו פסה"ד לא היה מבוטל והיה נפסק פיצוי למשיבה, בכל מקרה לא נמצאה הצדקה לפסיקת פיצוי החורג מהמקובל. סכום הפיצוי שמקובל לפסוק בנסיבות דומות הוא כ-2,000 ₪ [ת"א 24108-11-21; תאד"מ 11056-03-23; ת"א 1495-10-21; ת"א 30660-12-21; ת"ק 40145-09-19; תאד"מ 29011-04-23]. בהתחשב בשיקולים בסעיף 56(ב) בחוק, דומה כי ניתן היה לפסוק אף פחות מסך 2,000 ₪, בין השאר בהתחשב בהיקף ההפרה המזערי של זכות היוצרים הנטענת; העובדה שהתמונה פורסמה כשבע שנים קודם להגשת התביעה ואף הוסרה מיד לאחר פניית המשיבה; היעדר נזק ממשי, אם בכלל; מאפייני הפעילות החינוכית של המבקש ותום-לבו.