החובה ליידע את המבוטח על פקיעת הביטוח אינה רשות להטרידו עד שייאות לחדש את הפוליסה (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, חברת ביטוח, שלחה במשך כשלוש שנים עשרות הודעות פרסומת, בדוא"ל, במסרונים ובחיוג אוטומטי, ללא הסכמתו ותוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הנתבעת עשתה כן למרות מספר בקשות להסרה. הנתבעת טענה כי ההודעות הן "התראה על מועד סיום פוליסת הביטוח" וכי אינן "דבר פרסומת". הנתבעת אף טענה כי היא מקיימת את הוראות המפקח על הביטוח בנושא.

נפסק: במקרה דומה [עניין אבן - תא"מ 64255-11-20] קבע ביהמ"ש כי הוראות הפיקוח הרלוונטיות להודעה בדבר תום תקופת ביטוח הרכב, בתיקון חוזר חידוש ביטוח משנת 2020, מטילות חובה על הנתבעת לשלוח הודעה 30 ימים לפני תום תקופת הביטוח, ומטרת הסעיף זה היא שהנהג לא ינהג ברכבו ללא כיסוי ביטוחי. הנחיות אלה מטילות חובה ליידע את מבוטחי הנתבעת על פקיעת תקופת הביטוח, וישנה חשיבות ציבורית רבה לכך. אין פירוש הדבר מתן רשות להטרדת התובע עד שייאות להסכים לחדש את הביטוח. הדברים יפים גם למקרה זה. לא ניתן לפרש את החוזר ככזה המתיר לשלוח 16 הודעות דוא"ל, 15 מסרונים, ולבצע 3 שיחות טלפוניות. הנתבעת ממילא לא עמדה בתנאי סעיף 3 לחוזר ולא כללה בהודעה את הנדרש ממנה לפי הסעיף. משכך, ניתן להבין כי דברי הפרסום שנשלחו לתובע לא נועדו לקיים את המחויבות של הנתבעת כחברת ביטוח, אלא הם דברי פרסום גרידא. הנתבעת תפצה את התובע ב-500 ש"ח עבור כל אחד מ-25 דברי הפרסומת ששלחה לפני בקשת התובע שלא לשלוח אליו דברי פרסומת. הנתבעת תשלם גם 1,000 ש"ח על כל אחד מ-9 דברי הפרסומת ששלחה לאחר בקשת ההסרה. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע 21,500 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.