הנחיות המפקחת על הביטוח אינן מתירות להטריד את הנמען עד שיסכים לחדש את הביטוח (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: הנתבעת היא חברת ביטוח וביטחה בעבר את משפחת התובע. הנתבעת יצרה קשר עם התובע עבור חידוש פוליסות ביטוח שונות, על-אף שהתובע ביקש ממנה לחדול מיצירת קשר עמו. התובע טען כי משלוח ההודעות נעשה בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וביסס את תביעתו גם על עילות של הטרדה לפי לחוק הגנת הפרטיות והשפעה בלתי הוגנת לפי חוק הגנת הצרכן. הנתבעת טענה מנגד, בין היתר, כי הודעותיה לתובע אינן פרסומיות, שכן הן נעשו כדי ליידעו באופן אישי על פקיעתן הקרובה של פוליסות ביטוח. 

נפסק: יש לקבל את טענת הנתבעת בדבר היעדר יריבות ביחס לאחת מפוליסת הביטוח. פוליסה זו נרשמה על שמה של רעיית התובע ולפיכך אין התובע יכול לתבוע בשמה. הנתבעת טענה כי הנחיות המפקחת על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, מחייבות אותה לשלוח הודעות עדכון ללקוחות בטרם תום תקופת הביטוח. אכן הנחיות המפקחת מטילות חובה על הנתבעת לשלוח הודעה 30 ימים לפני תום תקופת הביטוח. האם פירוש ההנחיה היא שליחת 4 הודעות דוא"ל, 5 מסרונים ומספר שיחות טלפון? התשובה לכך שלילית. הדבר מקבל משנה תוקף נוכח הבהרתו המפורשת של התובע כי אינו מעוניין בהודעות נוספות על חידוש הביטוח.

הצדדים ניהלו 5 שיחות טלפון במועדים שונים, למרות בקשות התובע כי הנתבעת תימנע מכך. השיחה הראשונה אינה עולה כדי הטרדה, שכן התובע הוא שיצר קשר עם הנתבעת, אך עובדי הנתבעת המשיכו ביצירת קשר עם התובע, חרף בקשתו שלא לעשות כן, תוך פגיעה בפרטיותו לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. הנחיות המפקחת הן בעלות חשיבות ציבורית, אך אין פירוש הדבר מתן רשות להטרדת התובע עד שייאות להסכים לחדש את הביטוח. הנתבעת לא יכולה לחסות בצל ההגנות בחוק, שכן השיחות נעשו שלא כדין, ומשהתובע היה כבר מיודע ממילא אף לא הייתה סיבה רגולטורית המצדיקה את הפגיעה. אין לקבל את טענת התובע כי השיחות מפרות את חוק הספאם משום שהחיוג נעשה באופן אוטומטי. השיחה התנהלה בין התובע לנציג בשר ודם, כאשר חוק הספאם מתייחס לשיחות בהן יש הקלטה קולית. אין לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בפגיעה שאין בה ממש (זוטי דברים), לפי סעיף 6 לחוק. קבלת הטענה תאיין את ההגנה על פרטיות האדם, כאשר אדם זה שב ומבקש להפסיק להטרידו.

אשר למסרונים והודעות הדוא"ל, יש לבחון האם הודעות הנתבעת עולות כדי פרסומת אסורה, תוך שימוש בהנחיות הרגולטור כ"תירוץ". בהודעות ששלחה הנתבעת היה פרסום שיווקי מובהק, בדמות הצעה לחידוש תחת הנחה. המטרה העיקרית אינה עוד שירותית אם כי שיווקית, עד כדי פרסומת כפי שנקבע בחוק הספאם. הנתבעת לא עמדה בהוראות סעיף 30א(ג) לחוק, שכן הנתבעת לא נתנה לתובע הזדמנות לסרב לקבל דברי פרסומת. הנתבעת אינה יכולה להשתמש בהוראות המפקחת ובתכלית החברתית החשובה הנובעת מההוראות כדי לשווק עצמה ולהגדיל את מכירותיה, בניגוד להוראות חוק הספאם. סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן קובע כי החוק אינו חל על חברות ביטוח ולפיכך יש לדחות את טענות התובע מכוח חוק זה. אומדן הנזק של התובע מופרז. הפיצוי הראוי לכל שיחה בשל ההטרדה הוא 1,500 ש"ח. על הודעות הדוא"ל והמסרונים תפצה הנתבעת את התובע ב-500 ש"ח להודעה. סך הפיצוי שנפסק הוא 10,500 ש"ח וכן נפסקו הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח. נדחתה טענת הנתבעת להפרת הסכם סודיות במסגרת פשרה קודמת בין הצדדים. פירוש כתב הוויתור ככזה ששולל מן התובע להיפרע בגין פגיעה עתידית בזכויותיו אינה אפשרית. הנתבעת אף אינה יכולה לטעון להפרת הסכם הסודיות עקב חשיפת תוכנו לפני ביהמ"ש.