המסרונים הפוליטיים ששלחה מפלגת העבודה אינם "דבר פרסומת" (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים אלרון, שטיין ורונן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"א 14911-01-24], שדחה את ערעור המבקש על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [תאד"מ 37994-11-22], שדחה את תביעת המבקש נגד המשיבה בשל משלוח מסרונים פוליטיים, אף לאחר דרישותיו להסרה. תביעת המבקש הוגשה מכוח חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (סעיפים 30 ו-30א), לצד עילות חוזיות ונזיקיות.

נפסק: יש מקום לדון בבקשה כבערעור ולדחות את הערעור לגופו. המבקש הביע את אי-הסכמתו להמשיך לקבל מסרונים מהמשיבה והאחרונה הייתה מודעת לכך. המבקש טען כי המשיבה הפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת בכך ששלחה לו מסרונים שהם "דבר פרסומת" כהגדרתו בסעיף, אף לאחר שביקש לחדול מכך. אין לראות במסרונים הפוליטיים שנשלחו על-ידי המפלגה כ"דבר פרסומת" כמשמעו בסעיף 30א(א)(2) לחוק התקשורת. המבקש טען כי 3 מסרונים כללו הצעה להתקשר למספר טלפון לקבלת פרטים נוספים על פעילות המפלגה, שהם "דבר פרסומת" אסור לפי סעיף 30א(א)(3) לחוק. אין לקבל פרשנות זו. המחוקק בחר באופן מפורש להתיר שיגור מסרונים פוליטיים לבעלי טלפונים בלא צורך לעמוד בדרישות סעיף 30א. מסקנה זו עולה מלשונו הברורה של החוק. המחוקק החריג מסרים פוליטיים ותעמולת בחירות מגדר האיסור, גם כאשר מסרים אלה מכילים בתוכם מספרי טלפון של משגריהם.

ייחוד העילה - לשונו הברורה של החוק ("אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין") מובילה למסקנה כי שיגור חוזר של מסרונים פוליטיים שאינם באים בגדר "דבר פרסומת" אסור לפי סעיף 30 א(ב) לחוק התקשורת אכן יכול להקים עילת תביעה מכוח הוראות דין אחרות. אין מדובר בהסדר שלילי ביחס לעילות תביעה אחרות העשויות לעמוד לנמען כלפי "מפרסם". אך אין בכך כדי לסייע למבקש, שכן הערכאות קמא דנו והכריעו בכל אחת ואחת מהעילות שהמבקש העלה בתביעתו. הכרעות אלו אינן מכילות שום קביעה משפטית עקרונית חדשה שחורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואינן מעוותות את הדין. הכרעות אלו אינן ראויות לבירור נוסף בגדרו של ערעור "בגלגול שלישי".