ביקורת צרכנית תיחשב להבעת דעה לגיטימית כשהיא מבוססת על חוויה אישית, מנוסחת כדעה ולא כעובדה (פסק-דין, שלום כפ"ס, השופט איתי רגב, 25.1.2026):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא בעל מקצוע בתחום מיזוג האויר. הנתבע שכר את שירותיו בעקבות תקלה במזגן. התובע טען כי הנתבע פירסם פרסומים שקריים, במסווה של ביקורות, במספר אתרים באינטרנט, וכי בעקבות זאת נפגעה עבודתו. הנתבע טען כי התובע נהג בנוכלות וכי מטרת התביעה היא למנוע את הביקורת הצרכנית שהעביר עליו הנתבע. 

נפסק: בתביעות לשון הרע על ביהמ"ש לאזן בין שתי זכויות יסוד: זכות האדם לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. יסוד הפרסום התקיים. הנתבע אישר כי הוא שפרסם את התגובות שהוצגו בתביעה (גם את זו שהועלתה תחת שם משתמש אחר) ואין מחלוקת כי האמירות הועלו לרשת והיו גלויות לעין כל. בתי המשפט קבעו כי כינוי אדם כ"נוכל" עלול להשפילו, לבזותו בשל תכונות המיוחסות לו ואף לפגוע במשלח ידו, שכן אדם יחשוש להתקשר עם מי שמתואר כך. עם זאת, לא כל שימוש במילה "נוכל" יגרור אחריות משפטית. ביהמ"ש בוחן את תוכן הפרסום והקשרו; ישנם מקרים בהם המילה תיחשב כגידוף גרידא שאינו עולה כדי לשון הרע (למשל בעת חילופי דברים ב"עידנא דריתחא"), ולעומת זאת, במקרים אחרים היא תיתפס כאמירה עובדתית המטילה ספק ביושר המקצועי של האדם . הפרסומים בהם כינה הנתבע את התובע "נוכל", "לא מקצועי ממציא תקלות" הם פרסומי לשון הרע. ביקורת צרכנית תיחשב להבעת דעה לגיטימית כשהיא מבוססת על חוויה אישית, מנוסחת כדעה ולא כעובדה, ונעשית בתום לב ובאופן מידתי; היא לא תזכה להגנה אם היא חורגת מהסביר, שקרית במודע או מהווה השתלחות פרועה שאינה עניינית. נטל הוכחת ההגנות מוטל על המפרסם. לא עלה בידי הנתבע להרים נטל זה. האם בוצעה על ידי התובע העבודה שנטען כי בוצעה ושעבורה נדרש התשלום היא שאלה שבמומחיות, וככזו יש להוכיחה באמצעות חוות דעת מומחה. הנתבע אישר כי ערך את הבדיקות בעצמו וכי הטענה שהכרטיס לא הוחלף היא מסקנה עצמאית שלו, על יסוד התרשמותו ונסיונו בלבד. לא די בכך על מנת שיורם הנטל להראות כי טענות הנתבע, שלא בוצעה העבודה, אמת הן, ובוודאי לא כי התובע לא מקצועי או נוכל. אף לא הורם הנטל ביחס להבעת דעה מותרת. ההגנות לא עומדות לנתבע. הנתבע יפצה את התובע ב-18,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות בסך 3,500 ש"ח.