פיצוי של 80,000 ש"ח על הטרדה מינית גסה וכפייתית ברשתות החברתיות (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט מוטי פירר):

העובדות: תביעה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. התובעת היא אקטיביסטית הפועלת להעצמת נשים ברשתות החברתיות. בין היתר עוסקים הפוסטים שהיא מפרסמת בנושאים הקשורים לדימוי גוף, תוך שיתוף קוראיה ועוקביה בחוויותיה האישיות, לרבות הטרדות מיניות שחוותה. הנתבע הוכר כסובל מהפרעה טורדנית כפייתית ומהפרעות התנהגות שונות. הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומציג עצמו כמאמן כושר אישי, השם לו למטרה להילחם בתופעת ההשמנה. עד להליך לא נפגשו הצדדים ולא הייתה ביניהם היכרות.

התובעת טענה כי הנתבע נקט נגדה משך תקופה ארוכה פעולות רבות שהן הטרדה מינית, הן בדרך של פניות אישיות רבות ומטרידות ממספרי טלפון רבים ולא מזוהים, והן בעשרות פרסומים פומביים בעניינה בעלי אופי מיני בוטה ברשתות החברתיות. הפרסומים התמקדו במידות גופה, בהיקף החזה שלה ובמיניותה. על אף שביקשה ממנו לא אחת לחדול מכך, הוא המשיך. הנתבע טען כי לא הטריד את התובעת ולא פנה אליה כל פנייה שהיא הטרדה מינית. לטענתו, כל שעשה הוא למתוח ביקורת נוקבת על פרסומיה שלה ברשתות החברתיות, להם הוא מתנגד נחרצות, שכן מדובר לדעתו בפרסומים המסכנים את בריאות הציבור ומעודדים השמנה. עוד טען הנתבע כי חלק ניכר מהפרסומים כלל לא פורסמו על ידו אלא על ידי אחרים המתחזים לו ברשת, אך הודה כי חלק ניכר מהפרסומים נעשו על ידו.

נפסק: לעתים קיים קושי באבחנה בין ביקורת עניינית לגופו של עניין, לבין התייחסות מינית משפילה לגופו של אדם. הדבר נכון שבעתיים כשהטוען להטרדה הוא אדם בעל נוכחות דומיננטית במדיה החברתית או הציבורית, הנוהג לשתף את עוקביו בחוויותיו האישיות, בעניינים הקשורים במיניותו ודימוי הגוף שלו. אין לטעות בדבר ואין להקל בו ראש. לא הרי אדם הבוחר ביוזמתו לשתף את קהל קוראיו ועוקביו בחוויותיו האישיות הסובייקטיביות – חוויות בהן הוא נודע כסובייקט, כמי שחש וחווה את עצמו כאדם "מבפנים", כזר השופט את גופו ואת חוויותיו של אותו אדם "מבחוץ" ומעביר ביקורת על מינו, מיניותו, מידות ואברי גופו, על היותו מושך מינית או לא, כל זאת בלא שניתנה הסכמתו לכך. בדרך זו הופך הראשון את האחרון לאובייקט, משל היה גופו ומיניותו מוצגים בתערוכה לביקורת ולשיפוט הקהל.

התובעת צירפה עשרות פניות ופרסומים בהם פנה אליה או שפרסם בעניינה הנתבע. מהפרסומים ניכר מיד שאין מדובר בדיון אקדמי הנוגע לתופעת ההשמנה, כי אם בפניות והתייחסויות חוזרות ונשנות הנוגעות לגופה של התובעת כאשה ולאיברי גופה האינטימיים, תוך התייחסות למינה, למיניותה ולשאלת היותה אישה מושכת או לא. בפרסומים שבבסיסם תקשורת ישירה בין השניים, מבהירה התובעת באופן ברור לנתבע כי היא מבקשת שיחדל מלפנות אליה, אולם הוא בשלו. הדבר מהווה הטרדה מינית בהתאם לחוק. יתר הפרסומים שהופצו על ידי הנתבע ברשתות החברתיות הם "פרסום משפיל" האסור בהתאם להוראות החוק. מדובר בפרסומים רבים, משפילים ומבזים הכוללים בין היתר תצלומים של התובעת, תוך צירוף מלל בוטה המתמקד בגופה, במשקלה, במידת החזה שלה וכיו"ב. כמות הפרסומים, היקפם הבלתי סביר ותוכנם הבוטה, אינם מותירים ספק בכך שאין מדובר בפרסום שנעשה בתום לב תוך השמעת ביקורת לגיטימית או דאגה כנה לתופעת ההשמנה הפושה בחברה, כי אם באובססיה בלתי מובנת מצד הנתבע כלפי התובעת הממוקדת באופן ספציפי בגופה כאשה, במשקלה, בגזרתה ובמידת החזה שלה. 

מדובר בהטרדה מינית גסה ומובהקת. טענות ההגנה של הנתבע דינן להידחות כולן. לכל היותר יש בחלקן כדי לשמש כשיקולים לקולא בקביעת הפיצוי הכספי. אינו דומה אדם החושף עצמו ומשתף את קוראיו בחוויותיו האינטימיות ואף בחסרונותיו או בחולשותיו, למי שמושפל ומבוזה בפומבי על ידי אחר שלא בהסכמתו. הנתבע יפצה את התובעת ב-80,000 ש"ח ובהוצאות בסך 10,000 ש"ח. נאסר על הנתבע, הן בעצמו והן באמצעות אחרים, לרבות באמצעות שימוש בשמות משתמש ופרופילים אחרים, לפרסם כל פרסום בכל אמצעי תקשורת או מדיה, המתייחס במישרין או בעקיפין לתובעת, לגופה, או למיניותה, לרבות כל פרסום הכולל את תמונתה, שמה, או כל פרט מזהה אחר, ממנו ניתן להבין כי מדובר בה. עוד נאסר על הנתבע לפנות לתובעת, במישרין או בעקיפין, בכל דרך ובכל צורה, לרבות באמצעות כל אמצעי תקשורת שהוא [קובץ פסק-הדין באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].