מנהל קבוצת פייסבוק אינו בורר ואינו יכול להכריע אם פרסום הוא לשון הרע (פסק-דין, שלום חדרה, השופטת יפעת אונגר ביטון, 24.2.2024):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא תושב קריית טבעון, בה 2 סניפי דואר המתקשים לספק את צרכי התושבים. בשנת 2020 החל התובע לנהל את אחד הסניפים כזכיין. בהמשך החל התובע בהפעלת עסק פרטי המציע שירותי פרימיום של איסוף חבילות מסניפי הדואר וחלוקתם, בתמורה לתשלום. בהמשך חדל התובע מלשמש כזכיין של סניף הדואר. בקבוצת הפייסבוק "קהילת טבעון והסביבה" התפרסם פוסט בו נטען כי בסניף הדואר נהלים חדשים לפיהם החבילות יימסרו בסניף הנוסף, אלא אם הלקוחות יירכשו מנוי לאיסוף החבילות. התביעה התנהלה נגד הנתבע 2, שפרסם תגובות לפוסט, ונגד הנתבע 3 שהוא מנהל הקבוצה. הנתבע 2 טען כי עומדות לו הגנות חוק איסור לשון הרע והנתבע 3 טען כי מדובר בתביעה שנועדה להשתיק ביקורת לגיטימית.

נפסק: מפרסומי הנתבע 2 עולה תמונה כי התובע מנסה להתיש את לקוחותיו ו"לגזור קופון" על חשבונם, פועל בניגוד עניינים ונותן שירות גרוע. הקורא הסביר הנחשף לפרסומי הנתבע 2 מבין שהתובע מתנהל בסניף הדואר בדרך שאינה ישרה והגונה ומנסה להתעשר על חשבון לקוחותיו, תוך ניצול מעמדו כנותן שירות ציבורי. הדברים עולים כדי לשון הרע בחוק. פרסום בקבוצת פייסבוק המונה כ-11,000 חברים, הגם שמדובר בתגובה בלבד ולא בפרסום ראשוני, היא פרסום כהגדרתו בחוק. פרסומי הנתבע 2 על ניגוד העניינים בו מצוי התובע הם פרסומי אמת, משום שהוכח במידה הנדרשת שקיים ניגוד עניינים מובנה בין מקומו של התובע כזכיין, לבין בעלותו בעסק פרטי למסירת חבילות. התובע לא הפריך את אמיתות הדברים.

הפרסומים בקבוצה סגורה של תושבי היישוב, על אחד מסניפי הדואר בעיר, המשרת את תושבי הישוב, נועדו להביא תועלת לציבור המשתמשים בשירותי הדואר, לצורך שיפור אורחות חייהם. ניכר כי לתושבי קריית טבעון עניין ציבורי בשאלה אם הזכיין המפעיל את אחד מסניפי הדואר בעיר מצוי בניגוד עניינים. לנתבע 2 עומדת הגנת "אמת בפרסום". לנתבע 2 עומדת גם הגנת תום הלב לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. הנתבע 2 הביע דעתו באשר למהלך שביצע התובע, הא ותו לא. לדידו, התובע ביצע מהלך שיווקי, תוך שהוא משתמש במגבלות סניף הדואר על מנת להרחיב את קהל לקוחותיו בעסקו הפרטי. אין בכך אלא הבעת דעה לגיטימית של לקוח על בעל עסק, וגם אם השתמש במונחים מסוג קפיטליזם או השתקה, עדיין הביע את דעתו האישית על דרכו העסקית של התובע. 

אשר לנתבע 3 - עיון בתגובות מציג תלונות על מצב סניפי הדואר בטבעון בכלל, והבעת תמיהה וכעס על ניגוד העניינים בו מצוי התובע בפרט. צודק הנתבע 3 כי אינו שופט ואינו בורר, ואין ביכולתו להכריע האם מדובר בלשון הרע גרידא, אם לאו. יש לבחון את אופן פעולתו כמנהל הקבוצה לפי מבחן המנהל הסביר. הפרסומים בקבוצה על התובע אינם ביטויים קיצוניים, או אמירות משתלחות, שיש להסיר באופן חד משמעי. על מנת שתושת חבות על בעל אתר אינטרנט או על מנהל קבוצת פייסבוק, יש לעמוד על מקור החובה מצד המנהל כלפי התובע. ניתן להתייחס למנגנון "הודעה-הסרה".

לפי מנגנון זה, עם פגיעה בזכות של אדם לשמו הטוב, עשויה לעמוד לו עילה לא רק כלפי מי שפרסם את הפרסום המכפיש, אלא גם כנגד בעלי ומנהלי אתרים או קבוצות, ובתנאי שנמסרה להם הודעה על שימוש מפר, העתיד לגרום נזק לאדם, והמנהל לא פעל להסרת הפרסום הפוגעני. לצד זאת, ברור שלא בכל מקום בו סבור אדם שזכותו נפגעה, חייב בעל האתר או מנהל הקבוצה להסיר את הפרסום. אף לא תחושתו הסובייקטיבית של מי שביקש את ההסרה היא הקובעת. על אותו מבקש להראות שהפרסום פוגע ואסור על פי הקריטריונים הקבועים בחוק. אין זה מתפקידו של בעל אתר להכריע במחלוקות בענייני לשון הרע, ואחריותו תחול רק כשאותו פרסום אליו הופנתה תשומת לבו התברר כפרסום שהוא אסור "על פניו" ואשר לגביו לא תתכן מחלוקות אמיתית בשאלת היותו פוגעני. הפרסומים שנדרש הנתבע 3 להסיר אינם פרסומים אסורים ולכן דין התביעה נגדו להידחות.