אין לאפשר לאשה נבגדת וחברותיה לערוך "משפט שדה" ברשת (פסק-דין, שלום אשקלון, השופט עידו כפכפי):
העובדות: מה היקף הביקורת הציבורית שרשאית לפרסם גרושה, נגד האישה בה היא רואה כאחראית לפירוק התא המשפחתי, וכן מה דינן של חברותיה, שהגיבו או שיתפו את פרסומיה ברשתות החברתיות. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת 1, רעייתו לשעבר של בן זוגה הנוכחי (ישראל), בשל 2 פוסטים שפרסמה בפייסבוק בנוגע לקשר שניהלו התובעת וישראל בעת שהאחרון היה נשוי לנתבעת 1. הנתבעות 2-6 הן מכרות ובנות משפחה של הנתבעת 1, שהיו חלק ממפרסמי התגובות לפוסטים.
נפסק: אין במאפייניו הייחודיים של הפרסום באינטרנט כדי לשנות את דיני לשון הרע. עם זאת, מאפיינים אלה מחייבים את החלת דיני לשון הרע באופן מותאם לפרסום ברשת. מטרת הפוסט הראשון היתה להשפיל את התובעת בעיני הבריות ולעשותה מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, וכן לבזותה. אמנם אין מדובר באמירות פוגעניות באופן קיצוני, אלא באמירות המצויות ברף הנמוך מבחינת פגיעתן, אולם הן עונות הן להגדרת לשון הרע. לפוסט קדמה התגרות מצד התובעת. הנתבעת 1 הציגה חלק מהודעות הטקסט ששלחה לה התובעת שתוכנן בוטה וגס. כאשר מדובר בדברים שנאמרו תוך חילוף עלבונות, ייטה ביהמ"ש שלא לראות בהם לשון הרע. מתוכן ההודעות עולה כי התובעת ביקשה ללבות את הסכסוך ולהתגרות בנתבעת 1. תוכן הפרסום של הפוסט השני אמנם נערך בשפה מתונה ומידתית שלא חרגה מגדר הסביר, אולם ההתרשמות מהפרסום בכללותו מלמדת כי מדובר בלשון הרע מובהק שמטרתו להציג את התובעת ומעשיה באור שלילי.
לנתבעת 1 לא עומדת הגנת אמת בפרסום. יש קושי רב בכל הנוגע לעניין הציבורי שבפרסום. אין לקבל את העיקרון שמנחה את הנתבעות, כי יש להן זכות לתקוף את התובעת כדי להזהיר את הציבור מפני התובעת ודומות לה, שמעזות לרקום קשר אינטימי עם גבר נשוי. אמנם בפעולה של קשר אינטימי בין איש נשוי לאישה פנויה יש פגם מוסרי ובגידה באמון בין בני הזוג, אולם מכאן ועד הצגת כל אישה שמעזה ליצור קשר עם גבר נשוי כמטרה ציבורית למסע השמצה ברשת, הדרך רחוקה. עניינים מעין אלו, בין האיש לאישה, הם בליבו של הקשר הזוגי ומתבררים בדלתיים סגורות. לא מדובר בנושא שלציבור עניין בו. די בכך כדי לשלול הגנה זו. יש לקבל את טענת "אמת בפרסום" שהעלתה הנתבעת 1 ביחס למילה "פילגש", מאחר והראיות מעידות על כך שהיה קשר זוגי בין התובעת לישראל לפני גירושיו. לא הוכחה אמיתות יתר ה"תארים" של הנתבעת 1 לתובעת.
לא עומדת לנתבעת 1 הגנת תום הלב. למרות שהיה לנתבעת בסיס לחוש נבגדת ופגועה, הפרסומים חרגו מתגובה סבירה, כזו שביהמ"ש יכול להגדיר כשיח מקובל ברשתות החברתיות. אין להשלים עם סגירת חשבונות מעין זו ברשת החברתית, ואין לאפשר לאשה נבגדת וחברותיה לערוך "משפט שדה" ברשת למי שיצאה עם גבר נשוי ולהשתלח בה לשם הפגיעה בלבד. הנתבעת 1 תפצה את התובעת בסך של 15,000 ש"ח עבור כלל הפרסומים. הנתבעת 2 הגיבה לפרסומים והוסיפה כינויי גנאי לתובעת ואף שיתפה את אחד הפוסטים. עליה לפצות את התובעת ב-5,000 ש"ח. הנתבעת 3 תפצה את התובעת ב-1,000 ש"ח. הנתבעת 6 תפצה את התובעת ב-1,000 ש"ח. התביעה נגד הנתבעת 4-5 נדחתה.