הנתבעת קבעה תנאי ביטול החורגים מהמותר לגבי עסקת מכר מרחוק (פסק-דין, שלום עפולה, הרשמת מאיה בלאו):

העובדות: תביעה כספית. הנתבעת מנהלת מתחמי צימרים בצפון והנתבע הוא מנהלה. התובע והנתבעת התקשרו בעסקת מכר מרחוק להזמנת 3 מתחמי צימרים, ללינה של לילה אחד, בתמורה ל-14,000 ש"ח. ההסכם נחתם באמצעות קישור אינטרנטי לחתימה שנשלח לטלפון של התובע. התובע שילם סכום של 30% על חשבון התמורה. שלושה ימים לאחר מכן הודיע התובע לנתבעת על ביטול העסקה. הנתבעת חייבה את התובע בדמי ביטול בסך 4,200 ש"ח. התובע טען, בין היתר, כי דמי הביטול נגבו ממנו בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה והגישו תביעה שכנגד בסך 64,000 ש"ח. 

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. בין הצדדים נכרתה עסקת מכר מרחוק למתן שירות. מסמך בכתב כלל לא נמסר לתובע בתום העסקה והמסמך שהוצג לא עונה לתנאי סעיף 14ג(ב) לחוק ביחס לפרטים שיש למסור לצרכן בכתב. ביטול העסקה עמד בתנאי סעיפים 14ג(ג)(2) ו-14ג(ד)(2) לחוק, ביחס למועד הביטול, שכן הביטוח נעשה בתוך 14 ימים "מיום עשיית העסקה או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר" ויותר מ"שבעה ימים שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו השירות אמור להינתן". תנאי הביטול שפורטו במסמך הנתבעת אינם עולים בקנה אחד עם התנאים שנקבעו בחוק, שאף קובע כי הוראותיו "יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד". לא ניתן להתנות על הוראות חוק הגנת הצרכן, אלא לטובת הצרכן. תנאי הביטול מרעים את מצבו של הצרכן, ומכאן שדינם לביטול.

משבוטלה העסקה במועד המזכה את הצרכן בביטול לפי הוראות החוק, הייתה הנתבעת רשאית לגבות דמי ביטול בשיעור של 5% מהתמורה, או 100 ש"ח, לפי הנמוך מבניהם, ודמי הביטול שנגבו על-ידה נגבו ביתר ושלא כדין. הנתבעת הייתה רשאית לגבות מהתובע דמי ביטול בסך 100 ש"ח ביחס לכל אחת מהעסקאות, כלומר 300 ש"ח בלבד. יש להורות לנתבעת להשיב לידי התובע סך של 4,200 ש"ח בניכוי דמי ביטול בסך 300 ש"ח. יש להיעתר בחלקה לדרישת התובע להשית על הנתבעת פיצויים ללא הוכחת נזק ולפסוק פיצוי בסך 2,000 ש"ח. כן נפסק החזר הוצאות אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח. יש לקבל את הטענה להיעדר יריבות ביחס לנתבע 2. התביעה שכנגד נדחתה במלואה.