עיון בשיחות מוקלטות במכשיר הטלפון שהחזירה עובדת אינו האזנת סתר (החלטה, שלום נתניה, השופט נועם רף):

העובדות: בקשת הנתבעת להוציא מסמכים מתיק ביהמ"ש לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. הבקשה הוגשה במסגרת תביעת לשון הרע שהגישה המשיבה. המבקשת היתה בעבר כפופה למשיבה במסגרת עבודתם בחברת "טומשין". המבקשת טענה כי המשיבה צירפה לתביעתה תמלילי שיחות אישיות ופרטיות שהשיגה בניגוד לחוק האזנת סתר ותוך הפרת זכותה לפרטיות. המשיבה טענה כי המבקשת התקינה על דעתה אפליקצייה להקלטת שיחות בטלפון שנתנה לה החברה, אך לא מחקה את ההקלטות כשהחזירה את המכשיר. המשיבה טענה כי החברה בדקה את הטלפון כדי להעביר אותו למחליפתה של המבקשת, וכך התגלו השיחות.

נפסק: האזנת סתר מחייבת האזנה או הקלטה לשיחה / תשדורת, בו זמנית עם קיום השיחה ובאמצעות "מכשיר", אחרת אינה האזנת סתר [ת"א 63160-11-15 - ענין יהב חמיאס; ת"א 1477/09 - ענין רויכמן]. הבקשה לא נתמכה בתצהיר ואינה מגלה כל מסכת עובדתית שיש בה לסתור את טענות המשיבה בנוגע לאופן ולמועד שבו הגיעו לידיה הקלטת השיחות. המבקשת לא הוכיחה כי בוצעה האזנת סתר. קיים יסוד סביר להניח כי ההקלטות הובאו לידיעת המשיבה רק לאחר שהמבקשת החזירה את מכשיר הטלפון לחברה. אין מדובר בהאזנה בזמן אמת ובאמצעות מכשיר מיירט או מצטט לשיחה, אלא בעיון במידע תקשורתי אגור, פעולה שאינה האזנת סתר. הבקשה נדחתה.