הסמכות המקומית בתביעה בשל פרסום או סחר באינטרנט (החלטה, תביעות קטנות עפולה, הרשמת מאיה בלאו):
העובדות: בקשת הנתבעת להעברת הדיון לביהמ"ש המוסמך בת"א, מחמת חוסר סמכות מקומית. המשיבים הגישו נגד המבקשת תביעה קטנה להשבת התמורה ולפיצוי בגין נסיעה לטיול מאורגן לחו"ל, שלא יצא לפועל. בתביעה נטען כי העסקה בוצעה כעסקת מכר מרחוק, באמצעות שיחות טלפון והתכתבויות דוא"ל עם נציגי המבקשת.
נפסק: דין הבקשה להידחות. תקנה 2(א)(1) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, קובעת כי תביעה תוגש לביהמ"ש שאזור שיפוטו הוא במקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע. בתקנה 2(ב) נקבע חריג לכלל, לפיו "תובענה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע" (הוראה מקבילה לתקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. האיזון הדיוני בין הצדדים מתבטא בכך שאין יתרון דיוני לתובע בשל פרסום או סחר באינטרנט, שכן אפשרויות השיפוט מצומצמות למענו של התובע או למענו של הנתבע, והתובע אינו רשאי להגיש את התובענה בכל מחוז שיפוט ברחבי הארץ, כפי שהיה בעבר.
בפסיקה נקבע כי מקום בו צד לדיון הוא גוף העוסק ומשקיע מאמצים לקשור עסקאות באמצעות האינטרנט, ואף בטלפון, עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ, ולא בהגעתם פיזית למשרדיו, אינו יכול לצפות כי מקום ההתדיינות יוגבל לאזור מושבו בלבד. לא ניתן להשלים עם מצב בו נתבעת נהנית מהיתרון שבסחר מרחוק, המאפשר לה לכרות הסכמים עם אנשים הגרים רחוק מהמקום בו היא מנהלת את עסקיה, אך היא אינה נושאת בתוצאות סחר זה ומתנערת מהמשמעות של יצירת הסחר מרחוק. העסקה בין המבקשת למשיבים נקשרה מרחוק. אישור ההסכמות בין הצדדים נעשה אינטרנטית או טלפונית. בהעדר זיקה המתבססת על מקום פיזי או מוחשי שבו בוצעה ההתקשרות, או נועדה להיות מקוימת, חלות הוראות תקנה 2(ב) ולביהמ"ש מוקנה סמכות לדון בתביעה.